אחד הפילוסופים הגדולים של יוון, אפלטון, היה בן דורו של דיוג'ניס. הם היו במחלוקת מתמשכת מכיוון שדיוג'ניס היה מיסטיקן והוא ידע דברים שאפלטון אפילו לא יכול היה לחלום עליהם, למרות שאפלטון היה פילוסוף גדול. ובספרים ובתולדות הפילוסופיה תמצאו את אפלטון, לא תמצאו את דיוג'ניס. אבל הדבר האמתי היה עם דיוג'ניס, לא עם אפלטון, שהיה הוגה דעות גדול, אינטלקטואל ענק. דיוג'ניס היה אדם פשוט, ילדותי, תמים, אבל הוא ידע משהו שאלפי אפלטון יחד לא יכלו לדעת.
יום אחד, כשאפלטון טייל בבוקר על שפת הים, הוא ראה אדם. זה היה מוקדם בבוקר, מעט חשוך – השמש עדיין לא עלתה. הוא לא הצליח להבין מיהו האיש. האיש הזה היה דיוג'ניס ובכפית שהוא הביא… הוא הלך לים, לקח את המים מהים עם הכפית – עשה חור קטן בחול – ושפך את המים מהים לחול שבחוף, ואז חזר על זה ללא הפסקה.
אפלטון, שעמד שם, ראה אותו עושה את זה. הוא נראה לו כמו משוגע. לרגע הוא חשב, "אולי אני לא צריך להתערב." אבל כאלה הן המחשבות והוא נהיה סקרן וחשב לעצמו: "אולי הוא לא משוגע; אולי הוא עושה משהו משמעותי ואני לא מודע לזה. ומה רע אם אשאל אותו?" אז הוא אמר, "בבקשה סלח לי על ההפרעה. אני לא רוצה להפריע לך – אולי אתה עושה עבודה נהדרת ואני לא מבין – אשמח לדעת מה אתה עושה?"
דיוג'ניס אמר, "אני מנסה לרוקן את האוקיינוס."
אפלטון אמר, "אלוהים אדירים, עם הכפית הזאת?"
ואז השמש עלתה ודיוג'ניס התחיל לצחוק ואמר, "ומה אתה חושב שאתה עושה אפלטון?" ואז אפלטון זיהה את דיוג'ניס. הוא היה חי עירום, אבל באותו יום הוא היה מכוסה בבד, רק כדי להסתיר את עצמו, כדי שאפלטון לא יזהה אותו בהתחלה. אחרת אולי הוא לא היה מפריע.
אפלטון פשוט היה המום, הוא לא יכול היה לענות. דיוג'ניס אמר, "זה מה שאתה מנסה לעשות. המחשבות שלך הן לא יותר מכפית שאיתן אתה מנסה להבין את הקיום האוקיאני. (מהמילה אוקיינוס) אני עושה את זה רק כדי להזכיר לך… אני יודע שזה לא אפשרי. אתה צריך גם לזכור שמה שאתה עושה הוא בלתי אפשרי".