ריוקאן, זן מאסטר, חי את החיים הפשוטים ביותר שאפשר לדמיין בבקתה קטנה למרגלות ההר. ערב אחד ביקר גנב בצריף רק כדי לגלות שאין בו מה לגנוב.
ריוקאן חזר ותפס אותו. "אולי עשית כברת דרך כדי לבקר אותי," הוא אמר לגנב, "ואני לא רוצה שתחזור בידיים ריקות. בבקשה קח את הבגדים שלי במתנה."
הגנב היה מבולבל. הוא לקח את הבגדים וברח.
ריוקאן ישב עירום, צופה בירח. "מסכן הגנב", הרהר, "הלוואי ויכולתי לתת לו את הירח היפה הזה."