פעם היה מלך שתמיד נלחם. יום אחד הוא נפצע קשה בקרב. במקרה עבר לידו צדיק חכם ונגע בו, והמלך נרפא. הוא רצה לתת לצדיק החכם פרס על שהציל אותו, אבל החכם לא רצה כלום.
המלך אמר לצדיק: "אני לא רוצה להיות חב לך".
אמר הצדיק: "בעתיד אולי אבקש משהו. אני לא צריך כלום עכשיו, אבל יום אחד אולי אני אבוא".
חלפו חודשים והחכם התפלל לאלוהים יום אחד לשלום, אור ואושר, כאשר רצון מסוים נכנס במוחו. בחודשים האחרונים הפרה שלו לא ייצרה חלב. "היא זקנה," הוא אמר. "אני אבקש מהמלך פרה חדשה."
הוא הלך לראות את המלך ומצא אותו במקדש. הוא התפלל ליותר עושר ויותר תהילה.
אמר החכם לעצמו: "לא אבקש ממנו פרה. הוא קבצן כמוני". והוא פנה ללכת.
עצר אותו המלך ואמר: "חכם, הצלת את חיי. בבקשה תגיד לי מה אתה רוצה. אני אתן לך הכל."
אמר החכם: "אני מתפלל לאלוהים ומהרהר. הוא כל מה שאני צריך. אני לא רוצה לקחת שום דבר מאף אחד במצוקה. אמרת לי שנשבעת שלא תהיה חייב לאף אחד. גם אני נשבעתי. השבועה שלי היא שאם מישהו נזקק, אז אני לא אקח שום דבר מהאדם הזה. בגלל זה אני לא אקח ממך כלום. אתה מתפלל לאלוהים לדברים חומריים. אתה מתחנן לאלוהים שיעניק לך עושר ותהילה. אז איך אני יכול לבקש ממך משהו? אלוהים הראה לי שכולם קבצנים. אז אם אני צריך משהו, אני אקבל אותו ממנו".