טנזן ואקידו נסעו פעם יחד בדרך בוצית. גשם חזק ירד.
כשהם הגיעו לעיקול, הם פגשו בחורה מקסימה בקימונו, לא מסוגלת לחצות את הצומת.
"קדימה, ילדה," אמר טנזן. הוא הרים אותה בזרועותיו ונשא אותה מעבר לבוץ.
אקידו לא דיבר שוב עד אותו לילה כשהגיעו למנזר ללינה. ואז הוא כבר לא יכול היה לרסן את עצמו. "אנחנו הנזירים לא מתעסקים עם נשים", אמר לטנזן, "במיוחד לא צעירות ויפות. זה מסוכן. למה עשית את זה?"
"השארתי את הבחורה שם," אמר טנזן. "אתה עדיין נושא אותה?"