(בהודו העתיקה,) הייתה קבוצת נזירים שהלכו בעקבות הבודהה, וכל יום היו יוצאים לחפש נדבה. יום אחד, כשאחד הנזירים הלך לקבץ נדבות, הוא ראה נערה יפהפייה. למרות שהנזיר הצעיר כבר הוסמך כנזיר, הוא לא יכול היה שלא להתאהב בה. אבל מכיוון שלא יכול היה להביע את רגשותיו בפני הילדה, הוא חש מדוכא מאוד. בגלל זה, הוא לא יכול היה לאכול, לשתות ולא לישון, ולבסוף חלה.
רבים מחבריו הנזירים היו מודאגים לגביו, ובזה אחר זה באו לראותו. יום אחד, הנזיר הצעיר לא יכול היה לשמור את העניין יותר לעצמו וגילה בפני הנזירים האחרים את סיבת לבו הטורד. הנזירים האחרים התקשו לייעץ לו, אך הוא לא שמע לדבריהם. בסופו של דבר, הם גררו אותו לראות את הבודהה וסיפרו לבודהה על הבעיה שלו.
"זה מה שמטריד אותך?" שאל הבודהה.
"כן! אני פשוט לא יכול למחוק את דמותה של הנערה ההיא מהמיינד שלי", ענה הנזיר.
לאחר מכן אמר הבודהה לנזיר: "זה לא עניין מסובך. אתה הולך לאכול את הארוחה שלך קודם. לאחר שאכלת וחזרת לעצמך, אביא אותך אליה הביתה לבקר אותה."
הנזיר עשה מה שנאמר לו, ואז יצא לדרך יחד עם הבודהה לבית שבו התגוררה הנערה.
עם הכניסה לבית גילו שהנערה נפטרה שלושה ימים לפני כן. הוריה לא יכלו להביא את עצמם לקבור אותה, ולכן גופתה עדיין שרועה בבית.
הבודהה לקח את הנזיר לראות את גופת הנערה. עוד לפני שנכנסו לחדר שבו שכבה הגופה, הם יכלו להריח את צחנת גופה המרקיבה. כשהורם התכריך שכיסה את הנערה, הם ראו שהגוף שלה כבר התחיל להתנפח, ונוזלים רקובים מחלחלים החוצה מהפתחים שלו. הנזיר הצעיר היה המום ומבועת ממה שראה, ועד מהרה הבין את טבעם המשתנה של החיים.
באותו רגע, הבודהה ניצל את ההזדמנות ללמד את דרך העולם. לדבריו, בגלל ההיקשרות של ההורים לבתם, הם לא רצו לקבור אותה למרות שהגוף שלה כבר נרקב. מקור הכאב של הנזיר הצעיר היה באופן דומה, ההתאהבות שהיה לו לבתם. (לגוף שלה)
לאחר ששמעו את דברי הבודהה, הוריה של הנערה הבינו סוף סוף שהזיקה הקארמתית המשפחתית היא זמנית בלבד, וכאשר הזיקה הקארמית של האדם למשפחתו הגיעה לסיומה, עליהם לשחרר ברכות ולהרפות.