יום אחד זן המאסטר בנקיי לימד בשקט את תלמידיו כאשר דבריו הופרעו על ידי כומר מכת אחרת.
כת זו האמינה בכוחם של ניסים וחשבה שהישועה באה מחזרה על דברי קודש.
בנקיי הפסיק לדבר ושאל את הכומר מה הוא רוצה לומר.
הכומר התפאר בכך שמייסד דתו יכול לעמוד על גדה אחת של הנהר עם מכחול בידו ולכתוב שם קדוש על פיסת נייר שמחוזקת על ידי אדם אחר בגדה הנגדית של הנהר.
הכומר שאל: "איזה ניסים אתה יכול לעשות?"
בנקיי ענה: "יש לי נס אחד: כשאני רעב אני אוכל וכשאני צמא אני שותה".