הצב

צ'ואנג דזה דג בנהר פו
עם מוט הבמבוק שלו.

הנסיך מצ'ו שלח שני שרים
עם מסמך רשמי לצ'ואנג דזה:
אנו ממנים אותך בזאת לראש הממשלה.

צ'ואנג דזה המשיך להחזיק את מוט הבמבוק שלו
בזמן שצפה בנהר הפו, וענה להם:
"שמעתי שיש צב קדוש אשר היה מוצב בממלכה
לפני שלושת אלפים שנה,
מוערך מאוד על ידי הנסיך, עטוף במשי,
ונמצא בהיכל יקר על מזבח בבית המקדש.

צ'ואנג דזה שאל: מה אתה חושב?
האם עדיף לו לוותר על חייו ולחיות עם שריון קדוש
כאובייקט בעל ערך רב
בענן של קטורת
במשך שלושת אלפים שנה,
או שעדיף לצב לחיות כצב רגיל
שגורר את זנבו בבוץ?"

"בשביל הצב", אמר השר,
"עדיף לו לחיות ולגרור את זנבו בבוץ!"

"לך הביתה!", אמר צ'ואנג דזה.
"עזוב אותי כאן ותן לי לגרור את הזנב שלי בבוץ."

– צ'ואנג דזה