חוצב האבנים

היו היה פעם חוצב אבנים שלא היה מרוצה מעצמו וממעמדו בחיים.

יום אחד, הוא חלף על פני בית של סוחר עשיר ובאמצעות השער הפתוח ראה חפצים משובחים ומבקרים חשובים. "כמה חזק הסוחר הזה חייב להיות!" חשב חוטב האבנים. הוא נעשה קנאי מאוד, וייחל שיוכל להיות כמו הסוחר. אז הוא לא יצטרך עוד לחיות חיים של חוצב אבנים בלבד.

להפתעתו הרבה, הוא הפך פתאום לסוחר, נהנה מיותר מותרות וכוח ממה שהוא אי פעם חלם עליהם ומקנאים ומתעבים הפחות עשירים ממנו. אבל עד מהרה עבר במקום פקיד בכיר, נישא בכיסא סדאן, מלווה במלווים, ובלווי חיילים המכים גונגים. כולם, עשירים ככל שיהיו, נאלצו להשתחוות נמוך לפני התהלוכה. "כמה חזק הוא הפקיד הזה!" הוא חשב. "הלוואי ויכולתי להיות פקיד גבוה!"

ואז הוא הפך לפקיד העליון, נישא לכל מקום בכיסא הסדאן הרקום שלו, משליט פחד ושנאה על האנשים מסביב, שנאלצו להשתחוות לפניו כשעבר. זה היה יום קיץ חם, והפקיד הרגיש מאוד לא בנוח בכיסא הסדאן הדביק. הוא הרים את מבטו אל השמש. השמש זרחה בגאווה בשמים, לא מושפעת מנוכחותו. "כמה עוצמתית השמש!" הוא חשב. "הלוואי ויכולתי להיות השמש!"

ואז הוא הפך לשמש, הזורחת בעוז על כולם, החורכת את השדות, המקוללת על ידי החקלאים והפועלים. אבל ענן שחור ענק נע בינו לבין האדמה, כך שאורו לא יכול היה להאיר עוד על כל מה שמתחת. "כמה חזק ענן הסערה הזה!" הוא חשב. "הלוואי ויכולתי להיות ענן!"

ואז הוא הפך לענן, הציף את השדות והכפרים, שכולם צעקו עליו. אבל עד מהרה גילה שהוא נדחק על ידי איזה כוח גדול, והבין שזו הרוח. "כמה זה חזק!" הוא חשב. "הלוואי ויכולתי להיות הרוח!"

ואז הוא הפך לרוח, נושף רעפים מגגות הבתים, עקר עצים, משליט פחד ושנאה על כל מי שמתחתיו. אבל לאחר זמן מה, הוא נתקל במשהו שלא זז, לא משנה כמה חזק הוא נשף בו – אבן ענקית ומתנשאת. "כמה עוצמתית האבן הזאת!" הוא חשב. "הלוואי ויכולתי להיות אבן!"

ואז הוא הפך לאבן, חזק יותר מכל דבר אחר עלי אדמות. אבל כשעמד שם, הוא שמע את קולו של פטיש חובט אזמל לתוך הסלע המוצק והרגיש את עצמו משתנה. "מה יכול להיות חזק יותר ממני, האבן?" הוא חשב. הוא השפיל את מבטו וראה הרחק מתחתיו דמות של חוצב אבנים.