לאו דזה היה מודל לחיקוי בדרך שבה התייחס לאנשים והתמודד עם עניינים. היה מלומד שטען שהוא בעל ידע רב ומלומד, ולעתים קרובות שמע אחרים משבחים את לאו דזה על חוכמתו יוצאת הדופן. אז הוא חשב לעצמו, "איך יכול להיות שקיים מישהו חכם ממני?" עם זאת, לכולם הייתה דעה גבוהה ביותר על לאו דזה, ולכן הוא המלומד הלך לבקר את לאו דזה.
כשהגיע למגוריו של לאו דזה, אמר לו: "לא פעם שמעתי אנשים משבחים אותך כחכם גדול. לכן, באתי לבקר אותך למרות המסע הארוך לכאן. עם זאת, מה שאני רואה עכשיו שונה מאוד ממה ששמעתי עליך. כשנכנסתי לבית שלך, הרגשתי כאילו אני נכנס לבור עכבר. ירקות פזורים על כל הרצפה, והמקום שלך הוא בלגן. אתה אפילו לא יודע איך לנהל את הסביבה הביתית שלך. זה באמת בזבוז זמן ומאמץ להגיע עד לכאן כדי לבקר אותך, ולראות שאתה בעצם אדם כל כך חסר תרבות!"
לאו דזה לא הגיב כלל לדברי המלומד. לאחר שהמלומד סיים להעליב את לאו דזה, הוא הפנה את גבו והלך. אך שחזר לביתו הוא המשיך להיזכר ולהרהר במה שקרה והרגיש מוזר מאוד. הוא חשב, "צעקתי על האיש שכולם קראו לו חכם. אפילו השוויתי אותו לעכבר וגם השוויתי את מקום המגורים שלו לחור עכבר, אבל הוא לא ניסה להתגונן. אני אמור להרגיש שניצחתי. אבל למה אני מרגיש תחושת ריקנות בלב? אני לא מרגיש שניצחתי אותו. למה אני מרגיש ככה?"
המלומד לא יכול היה לישון במשך כל אותו לילה. למחרת, הוא ביקר שוב את לאו דזה. הבעת הפנים של לאו דזה הייתה זהה ליום הקודם. על פניו לא היה סימן של כעס או רתיעה כלפי המלומד.
המלומד ישב מול לאו דזה ושאל: "אמרתי לך אתמול הרבה דברים גסים, אבל אתה לא כועס בכלל. חשבתי שניצחתי בשיחה, אבל העובדה היא שאני מרגישה תחושת ריקנות ועצב בתוכי. תוכל להסביר לי איך זה קרה?"
רק אז התחיל לאו דזה לדבר. לדבריו, "האדם שמבין באמת את החיים יראה את כל היצורים כשווים, בין אם זה פרה, סוס, כלב, חתול או עכבר. עד כמה הם שונים מבני אדם? אז, לא לא משנה עם מה אתה משווה אותי, אני לא מוצא את זה מעליב, כי כל החיים שווים!"
המלומד השיג כמה הבנות לאחר שהקשיב למה שאמר לאו דזה, והוא הזיז במהירות את כיסאו הצידה. הוא לא רצה לשבת מול לאו דזה כיוון שהרגיש שלאו דזה הוא אדם גדול באמת, בעוד הוא פתאום הפך נחות וילדותי. לפיכך, הוא לא העז להסתכל על לאו דזה ישירות בעיניים.
לאחר מכן הוא שאל את לאו דזה, "כיצד נוכל להבין באמת את אמיתות החיים?"
לאו דזה השיב כך:
"אתמול באת עם זעם בעיניים כאילו אתה הולך לריב עם מישהו. משם יכולתי לראות שהמיינד שלך לא יציב. אתה חייב להבין שאנשים שמתייחסים לעצמם יותר מדי ברצינות, אנשים יהירים ואנשים שאוהבים להתווכח עם אחרים לא יחוו שלווה נפשית לעולם.
לכל אחד יש אופי מולד טהור, אבל כשיש כאוס במיינד של האדם, הוא יתחיל לאתגר אנשים בכל מקום שהוא הולך. זה אומר שיש "גנב פנימי" בנפשו. אז עדיף ללכת הביתה ולהרגיע את המיינד שלך, "ללכוד" את ה"גנב" הזה במיינד שלך, ואז לטפח מוח מלא במחשבות טובות ללא כל ציפיות ותלונות.
לאחר שחזרת לטבע המולד הטהור שלכם, תוכלו לראות את הסוסים, הפרות, הקופים, הכלבים, החתולים וכו' כשווים לבני אדם. הכל בלי העצמי. כאשר אדם מתעורר למצב של 'אין עצמי', האדם הופך לאחד עם הטבע."