בשיחותיו של זן מאסטר בנקיי השתתפו לא רק תלמידי זן אלא אנשים מכל הדרגות והכתות. הוא מעולם לא ציטט סוטרות ולא התמכר לעבודות לימודיות. במקום זאת, דבריו נאמרו ישירות מלבו אל לב שומעיו.
הכומר של כת הניצ'ירן יתעצבן נורא כי התלמידים שלו עזבו כדי לשמוע הרצאות על זן מפי בנקיי. הכומר ניצ'ירן שהיה מאוד מרוכז בעצמו הגיע למנזר, נחוש בדעתו להתווכח עם בנקיי.
"היי, מורה זן!" הוא קרא. "עצור רגע. מי שמכבד אותך יציית למה שאתה אומר, אבל אדם כמוני לא מכבד אותך. אתה יכול לגרום לי לציית לך?"
"בוא לידי ואני אראה לך," אמר בנקיי.
בגאווה דחף הכומר את דרכו בין ההמון אל המורה.
בנקיי חייך. "בוא לצד שמאל שלי."
הכומר ציית.
"לא," אמר בנקיי, "אולי נדבר טוב יותר אם אתה בצד ימין. תעבור לכאן."
הכומר ניגש בגאווה ימינה
"אתה מבין," ציין בנקיי, "אתה מציית לי ואני חושב שאתה אדם עדין מאוד. עכשיו שב ותקשיב."