פעם היה מאסטר בודהיסטי גדול בשם נגרג'ונה. גנב הגיע אליו. הוא שאל את נגרג'ונה, "האם אוכל להתקדם במדיטציה למרות שאני גנב?
אני גנב. ואני לא יכול לעזוב את זה, אז בבקשה אל תעמיד את זה בתנאי. אני אעשה כל מה שתגיד, אבל אני לא יכול להפסיק להיות גנב."
נגרג'ונה אמרה, "למה אתה מפחד? מי ידבר על זה שאתה גנב?
הגנב ענה, "אבל בכל פעם שאני הולך לנזיר, כומר או קדוש דתי, הם תמיד אומרים, "קודם כל תפסיק לגנוב".
נגרג'ונה צחק ואמר, "אז בטח הלכת לגנבים, אחרת, למה הם צריכים להיות מודאגים? אני לא מודאג!"
הגנב שמח מאוד. הוא אמר, "אז זה בסדר. נראה שעכשיו אני יכול להפוך לתלמיד. אתה המאסטר הנכון."
נגרג'ונה קיבל אותו ואמר, "עכשיו אתה יכול ללכת ולעשות מה שאתה רוצה. פשוט פעל לפי תנאי אחד. השאר מודע וערני! אתה מוזמן להמשיך לפרוץ לבתים, ולגנוב; עשה מה שאתה רוצה, אבל עשה זאת במודעות מלאה."
הגנב הסכים ואמר, "אז הכל בסדר. אני אנסה."
אחרי שלושה שבועות הוא חזר ואמר, "אתה סיבכת אותי – כשאני מודע, אני לא יכול לגנוב. אם אני גונב, המודעות נעלמת. אני בבעיה".
נגרג'ונה אמר, "אני לא גנב ולכן לא אדבר על גניבות. אם אתה רוצה מודעות, אז אתה תחליט. אם אתה לא רוצה מודעות, את אז גם אתה תחליט".
הגנב אמר, "טעמתי את המודעות, וזה כל כך יפה – אני אעזוב את הכל בשביל זה. באותו הלילה פרצתי לארמון המלך. פתחתי את האוצר. יכולתי להפוך לאיש העשיר בעולם – אבל כשחזרתי למודעות, היהלומים פתאום נראו בדיוק כמו אבנים רגילות. כשאיבדתי את המודעות, האוצר היה שם שוב. ועשיתי את זה הרבה פעמים, אבל אפילו לא יכולתי לגעת באוצר כי כל העניין נראה מטופש, טיפשי – רק אבנים. חשבתי, "מה אני עושה? לאבד את עצמי בגלל אבנים? לבסוף החלטתי שהם לא שווים את זה".