יש מגוון זוויות שמהן ניתן לראות את החרדה בתוכנו, הרבה "סיבות" אך במקור התרופה היא אותה התרופה.
בכל מקרה אנסה לגעת בכמה שיותר שאלות ושיתופים מהאינטרנט ואולי יהיה אפשר ביחד להבין קצת יותר לעומק איך להשתחרר ולהתמודד עם חרדה.
אז איך אפשר להתגבר בכלל על חרדה בלי להבין את עצמנו לעומק? בלי להבין את המכניקה של המחשבות, הרגשות והגוף?
אני הולך לענות על שאלות/שיתופים בצורה אישית, וגם אם השיתוף הוא לא מדויק לסיטואציה שלך, עדיין ניתן יהיה למצוא הבנה עמוקה ואוניברסלית.
שאלה/שיתוף בנוגע למחשבות על התרחיש הכי גרוע בעתיד:
מדי פעם, אני חושב על התרחיש הגרוע ביותר שקורה לאהובי או לחברים שלי.
לדוגמא, אנחנו יכולים לטייל ליד קצה הירידה, ואני אתחיל לדאוג שהם ימעדו וייפלו; עד כדי כך שארגיש את הדחף לומר להם לסגת.
בעוד כמה שבועות, קבוצה מחברינו ואחי הצעיר ישכרו סירה באגם – שתייה תהיה מעורבת, ואני חוששת שמישהו יהיה שיכור מדי וישקע לקרקעית האגם. אני יכול לעשות רציונליזציה שמישהו בקבוצה שלנו יהיה כל כך שיכור שבו הוא אפילו לא יכול לשמור על עצמו על פני המים יהיה נדיר, אבל האפשרות שדברים רעים יקרו לא מפסיק לרוץ במוחי.
זה גורם לי להרגיש שיש לי מחויבות לפקוח עין על כולם כדי שיהיה לי זמן בטוח. אבל, זה מעורר בי חרדה עד כדי חוסר יכולת ליהנות מהפעילויות בעצמי.
האם מישהו אחר נאבק בזה ומה אתה עושה כדי להילחם ב"תחושות המוקדמות" הקטסטרופליות האלה?
תגובה למחשבות על תרחיש גרוע:
אני שומע את המילה להילחם ולהיאבק ואני כבר יודע מה עתיד לקרות, אני אסביר את עצמי. יש פה סיטואציה שבה המחשבות מתחילות לחפש את המקרה הכי גרוע ומביאות איתן תחושת חרדה עמוקה.
ואז את שואלת איך אפשר להיאבק ומה אני עושה כדי להילחם ב"תחושות המוקדמות" הקטסטרופליות האלה?
כל חיי אני נלחמתי עם המחשבות בניסיון להפסיק אותן, נאבקתי, ברחתי, הדחקתי אך כל זה לא עזר, נפלתי יותר עמוק לתוך הבור, בור החרדה. ככל שניסיתי לעצור, לשנות, להדחיק, לברוח כך הן באו בעוצמה יותר גדולה, בכוח יותר רב.
יום אחד הבנתי את הקטע, אני לא שולט במחשבות וברגשות שלי, ואני לא יכול לשלוט בהן, לא משנה כמה אנסה.
הבנתי שככל שאני נלחם ונאבק יותר במחשבות וברגשות שלי ככה הן נלחמות בחזרה בי.
זה כמו ילד קטן אשר מתחיל להיכנס להתקף זעם ואני כהורה אנסה לעצור אותו בכל הכוח לתפוס אותו ולשתק אותו, הוא ישתגע עוד יותר, וישחרר כנגדי עוד כוח, ככל שהפעיל נגדו יותר כוח ככה הוא ינסה יותר להילחם בי.
אך אם אתן לו את המקום לבטא את עצמו בתשומת לב סבלנית, אוהבת ושקטה הוא יוכל להביא את עצמו עד הסוף ולפרוק את המטען הפנימי.
ואז הוא יחזור להיות רגוע, שליו ושמח.
זהו הסוד גם בעולם הפנימי שלנו, אל תילחמי! תני לדברים לבוא, תני לתחושות לעלות, אל תפחדי ואת תראי שעל ידי ביטוי, על ידי שחרור מהאחיזה, על ידי סוף המלחמה תוכלי לצאת לחופשי ולחוות שלווה מהמחשבות והחרדה.
שאלה/שיתוף על חוסר קבלה של המשפחה למצב הנפשי:
התוודיתי בפני אבא שלי שיש לי חרדה; הוא המעיט בזה.
אני: "יש לי חרדה והתקפי פאניקה חוזרים ואני לא יודע מה לעשות, אני צריך עזרה!"
אבא שלי "אתה מעז להגיד שיש לך חרדה? ומה איתי? אין לך חובות ואתה צעיר! תפסיק עם זה!"
אני עומד לבכות אני נשבע
תגובה:
תבכה את זה החוצה אם אתה יכול, ואל תתאפק!
ולמדת את הלקח שחלק מהאנשים פשוט לא יכולים להבין אותך! אין להם את היכולת השכלית לעשות את זה.
כנראה שגם הם סובלים!
אנשים מספיק טיפשים לחשוב שעל ידי הקטנת החרדה שלך הם יכולים לגרום לך להפסיק כאילו זו ההחלטה שלך להיות חרד.
אבל בכל זאת, אני חושב שיש בזה שיעור גדול. אם אתה יכול ללמוד מזה את האמת הקרה שאנשים רבים מסתירים את החרדה של עצמם. וכשאתה יוצא ואומר את זה בקול רם הם מרגישים את החרדה העמוקה שהם בורחים ממנה.
את התגובות הרעות אתה תקבל בעיקר מאנשים מוכי חרדה שמנסים לדכא אותה.
אבל בבקשה אל תלמד מהאנשים האלה, אל תיתן להם להכניס את הרעיונות האלה למוח שלך, שאין לך סיבה טובה להיות חרד.
למעשה אין צורך בשום סיבה להיות חרד, לפעמים אתה אפילו לא יודע למה אתה מרגיש את החרדה הזו.
אם ההיגיון הזה יחדור לך לעולם המחשבות לאט לאט החרדה תתגבר על ידי הניסיון של המחשבות להדחיק את החרדה מכיוון שאין סיבה להיות חרד!
ברגע שאתה מבין לעומק שאתה צריך להיות אור לעצמך אתה יכול ללכת עמוק יותר ולחפש את הסיבות השורשיות של החרדה.
יכולות להיות הרבה סיבות לחרדה, אבל ברגע שתחליט למצוא את הסיבות האמתיות מאחוריה ולהיכנס לזה לעומק כדי לראות מה זה מבלי להילחם בזה, אז תוכל להיות אור לעצמך.
שאלה/שיתוף בנוגע למוח ולחרדה:
האם גיל התבגרות וילדות לחוצים יכולים לגרום לחרדה ודיכאון עקב התפתחות שונה של המוח והאם זה קבוע? או שאולי קיבלתי את זה בגלל שכבר הייתי בי נטייה טבעית גנטית ללחץ וזה גרם לזה להתפתח?
תשובה:
כמובן שיש לילדות ולגנטיקה השפעה מסוימת על המוח והגוף. החוויות שחווינו בילדות גורמות לצלקות שנשמרות בגוף והופכות עם השנים לחרדה, דכאון, פחד ולחץ.
חוויות הילדות יכולות להגדיר ולשנות בני אדם למשך כל חייהם, כאשר מגיל קטן החוויה שלך בחברה ובמשפחה הייתה חוויה של לחץ, חוסר קבלה, ביקורת, אשמה, בושה וצביעות אז כמובן שיהיה לזה השלכות על המוח והגוף.
אך חשוב להבין שהמוח והגוף הם גמישים ויש להם את היכולות להשתנות, לשחרר את מכאובי העבר ולשנות את צורתם מכל הבחינות.
אך בשביל לעשות זאת יהיה אלייך את הצורך לקחת את המושכות ולנסות להבין את החרדה שלך לעומק.
לפנות לעצמך זמן ולצפות בכל הפעולות הפנימיות שלך, בשביל להבין אותם, ובסוף בשביל להבין איך לשחרר אותם. הדרך בהתחלה היא לא פשוטה, כי אנחנו מאוד מפחדים להסתכל פנימה.
המחשבות לא אוהבות את הרעיון של לעצור ולהסתכל לתוך הגוף בשביל להבין מה קורה, ואת האמת שיכול להיות שזה רעיון ממש חדש בשבילך, אבל זה לגמרי הגיוני.
בשביל להבין משהו צריך לצפות לתוכו, לא ככה? והאם יש דרך להשתחרר מחרדה ללא ההבנה העמוקה שלה ברמה האישית והחווייתית?
אז אני ממליץ שלא תשאיר את השאלות שלך לא פתורות, שתמצא את התשובה על ידי החוויה האישית שלך, כי רק דרך מודעות עצמית תוכל לדעת מהו המקור לחרדה, מהי הדרך לצאת מהחרדה ואיך לחיות חיים ללא חרדה.
וככל שהמודעות שלך תגדל ככה תוכל להבין יותר ויותר, וככל שההבנה שלך תגדל, ככה השקט הפנימי שלך יגדל עד שלא יישארו ספקות, ובשקט הזה של ההנה העצמית מגיע השחרור הגדול, ההתעוררות הגדולה.
אז תן לעצמך כל יום זמן שבו אתה עוצם את העיניים, עוצר את תנועת הגוף בישיבה זקופה ונוחה, ופשוט מסתכל פנימה, כדי למצוא את התשובה הנסתרת לשאלות שלך. יש כאלה שקוראים לזה מדיטציה, אך אני הייתי אומר שזהו למידה עצמית אשר מובילה לחופש מחרדה.
שאלה/שיתוף חרדה בקשר לאהבה ומערכות יחסים:
אני יודעת שזה מטופש, אבל אהבה היא הדבר הכי חשוב בחיים. האהבה שמרגישים כלפי משפחה, חברים, בני זוג,… החרדה מחזיקה אותי עצבנית ועצובה, מה שמשפיע על היחסים שלי עם קרובי המשפחה שלי, ואני כל כך חרדה חברתית שאני בקושי מצליחה להכיר חברים.
אבל בואו נתמקד באהבה רומנטית, עכשיו… החרדה מפריעה לי כשזה מגיע לקחת את הצעד הראשון, להתחיל שיחה, להזמין מישהו לצאת… או לפעמים אפילו להגיב למישהו שמתעניין בי.
כשאני כן מוצאת מישהו שאני יכולה קצת להתחבר אליו, המוח שלי רץ במהירות האור: "הוא מה שרציתי? הוא לא. אני צריכה להגיד לו לעזוב. הוא נורא… לא, אני נוראה כי אני גורמת לזה להיכשל. האם אי פעם אמצא אהבת אמת? ברור שלא.
הוא לא מתאים לך, הוא לא יכול להיות… אבל מה אם אין מישהו אחר שרוצה אותי? האם יש לו רגשות אליי ? בלתי אפשרי. אני אמות לבד. אני מגעילה.". ובנוסף לזה, כל כך קשה לי להתחבר לאנשים חדשים… לרוב זה הולך. אני עצובה שאני לא יכולה להיכנס למערכת יחסים… אני חושבת באופן קבוע שלעולם לא יאהבו אותי.
תשובה:
קודם כל השאלה שלך לא מטופשת, השאלה שלך היא עמוקה מאוד וחשובה מאוד. שאלה בנוגע לאהבה, הנושא הכי חשוב בחיים, אך לצערנו אחד הנושאים הכי פחות מובנים בהיסטוריה האנושית.
אני מסכים שהדבר הכי חשוב בחיים הוא אהבה, אך נדמה שיש לך רעיון של איך אהבה צריכה להיות, או מה זה אהבה, וכלפי מי היא צריכה להיות מופנית.
ואת אומרת שהחרדה מחזיקה אותך מלהשקיע באהבה לאהובים ולקרובים אלייך.
ואז את מתמקדת באהבה זוגית או רומנטית, את אומרת שהחרדה מחזיקה אותך מלהכיר אנשים, הפחד אוחז בך על ידי מחשבות מפחידות.
ולבסוף את גם אומרת שאת מגעילה.
ואני חושב שאנחנו צריכים להתמקד בנקודה הכי חשובה בכל השאלה הזאת, למה אין בתוכך אהבה עצמי, למה המחשבות ממלאות אותך בפחד ושנאה עצמית? למה את מלאה במחשבות רעות כלפי עצמך.
לפני שהייתי מתמקד אהבה כלפי אחרים, באהבה רומנטית, אני חושב שיהיה אלייך קודם ללמוד לאהוב את עצמך שזהו הדבר הכי חשוב, וזהו הדבר שעוצר אותך מלאהוב אחרים.
הייתי שמח אם תשכחי מהרעיון של אהבה רומנטית ואהבה כלפי חברים והמשפחה ותשאלי את עצמך, למה את עצמי אני לא מסוגלת לאהוב? למה המחשבות שלי אוחזות בי חרדה? למה המחשבות שלי רצות בקצב מהיר ומפחידות אותי מלאהוב?
אלה השאלות שיפתחו את הדלת לאהבה, כי הם המחסום לאהבה. המחשבות הן כמו מנעול על דלת ביתך, האהבה דופקת, האהבה רוצה לחדור לתוך חייך אך את נעולה כשבוייה למיינד שלך.
כל עוד המיינד איתך גם החרדה איתך. כל עוד המחשבות רצות בקצב מהיר, הן מהוות כמחסום לאהבה ומובילות אותך לחיים של תענוג אך לא של שמחה והגשמה.
חשוב שתעצרי את החיפוש אחרי אהבה חיצונית בשביל שתמצאי את האהבה הפנימית, את האור הפנימי, שתלמדי את עצמך לעומק, ותביני מהו המקור למחשבות הקשות שנועלות את דלתך לאהבה.
והשאלה הבאה שלי אלייך היא האם את בטוחה שהאהבה שאת מחפשת היא אהבה חיצונית? ושהאהבה שאת מחפשת היא לא בעצם אהבה פנימית?
לפעמים יש לנו את האשליה שאנחנו רוצים לאהוב מישהו אחר, שאנחנו רוציפ שיאהבו אותנו, אך בעצם מה שאנחנו באמת מחפשים זה את האהבה של עצמינו.
מתי בפעם האחרונה נתת לעצמך תשומת לב? בלי לשפוט את עצמך? מתי נחת לתוך עצמך? מתי ניסית למצוא בתוכך את האהבה הפנימית?
תני לעצמך את ההזדמנות בפעם הראשונה בחייך לאהוב את עצמך בצורה מלאה.
זה לא פשוט בהתחלה, לעצור ולתת תשומת לב לעצמך, כל החיים למדנו לחפש בחוץ את האהבה, את הכבוד, את האושר והשמחה. ונוצרה בנו חרדה עמוקה, האם נצליח להשיג את זה? האם נצליח להגיע לקו הסיום? האם נעמוד בציפיות של העולם?
ולכן המון אנשים נכנסים למערכות יחסים לא בריאות, בניסיון נואש למצוא את האהבה הפנימית, בניסיון נואש למלא את החובה שלהם לחברה, למשפחה, להורים.
אך כל עוד האהבה הפנימית לא תדלק, כל עוד לא נפתח את הדלת לאהבה הפנימית, לא נוכל לאהוב באמת אף אחד, ולא נוכל לקבל אהבה כשהיא תגיע.
אז תעצרי את המרדף החיצוני, תשכחי מהרעיונות שלך לגבי האהבה ומצאי את האהבה שבתוכך.
תיצרי שקט פנימי על ידי צפייה אוהבת, על ידי תשומת לב חסרת שיפוטיות בעצמך, לאט לאט תגדלי בתובנה הפנימית, תגדלי את האור הפנימי שלך, ותהפכי לפצצת אטום של אהבה טהורה.
ברגע שהאהבה תגדל בך, בקלות תוכלי לתת אהבה ולקבל אהבה, אך זוהי לא תהיה האהבה שחשבת, זה יהיה הרבה יותר אמתי וטבעי ממה שאת מדמיינת. את תצטרכי לפתוח את עצמך לרעיון שאת עדיין לא יודעת לגמרי מה זה אהבה ולגלות מחדש את נפלאות האהבה. כי אהבה זה לא משהו שעושים זה מה שאת.
אהבה זו את, כשאת רואה את הטבע האמתי שלך מאחורי המחשבות והחרדות. מצאי את עצמך, מצאי את האהבה, והאהבה תהיה טבעית כמו הנשימה.
את תראי שאת לא מכוערת ולא מגעילה, שאת חשובה ליקום, שאת יפה, שאת מושלמת כמו שאת, אך מצאי זאת בעצמך ואז תצאי לעולם ואת תראי את האהבה בכל מקום.
שאלה/שיתוף על חרדה חברתית ובעלי חיים:
אז קצת רקע: תמיד הייתה לי רמה מסוימת של חרדה, בעיקר חברתית, חשיבה יתרה, דברים מהסוג הזה.
מאז פברואר 2022 בערך, לאחר ריב גדול עם חבר קרוב אני במצב מתמד של חרדה פיזית, למרות שהריב נפתר, החזה שלי תמיד תפוס, כפות הידיים שלי מזיעות, הלב שלי משתגע. זה לא עוזר שקיבלתי גורה חדש והחרדה מתחככת בה, בכל פעם שאני רואה אדם, כלב, חפץ בזמן שאני בחוץ עם הגור שלי החרדה שלי מחמירה, אני חושש מליצור חוויה רעה בשבילה אבל בגלל החרדה שלי אני פשוט יוצר חוויה רעה בגלל איך שאני מרגיש והיא קולטת את זה ואומרת "נו טוב אם הבעלים שלי מפחד, גם אני!"
אני בלולאה מתמדת של חרדה שאני הורס גורה, הורס גורה כי אני חרד. זה ממש קשה ואני לא יודע מה לעשות, אני פשוט צריך שזה ייעלם!! אני גם לא יכול לעשות מטלות בסיסיות ולא יכול לסיים שום משימה שאני מתחיל. אני ממש מתקשה ולא מצליח למצוא תיקון לזה בעצמי אז כמה עצות יהיו מדהימות. תודה.
תשובה:
נדמה שאתה מכווץ מאוד מאז התקרית עם החבר, נדמה שהתקרית עם החבר פגעה בך מאוד וגרמה לחרדה רק להתגבר. אתה צריך להבין שהחרדה תישאר אתך כל עוד הרצון להיפטר ממנה ישנו.
החרדה עצמה היא ניסיון של המחשבות להתחמק מתחושות לא נעימות, פחד עמוק להיפגע שוב ממלא את עולם המחשבות ונוצרת בנו כווץ עמוק, כווץ של תנועת הרגשות ואנרגיית החיים שלנו.
ברגע שנפגעת מחבר שלך, המחשבות התעוררו ואמרו, תן לי לעזור לך, אני אגביל אותך, אכווץ אותך, אחנוק אותך מבפנים, אגביל כל תנועה שלך, לא תוכל לתפקד, אבל רק ככה אני אוכל למנוע מקרה עתידי שבו תפגע שוב.
ולכן אנשים שחווים חרדה, מרגישים תחושת חנק וכאבים בחזה, יש הגבלה, יש סגירה של ברז האנרגיה הפנימי ואז נוצרת תחושה כבדה בגוף, שאי אפשר לזוז, שהכל כבד ומעייף.
לפעמים האדם החרד אפילו מנסה לנשום את זה החוצה על ידי נשימה עמוקה והוצאה עם קול, אך שום דבר לא משתנה, התחושה הפנימית היא אותה התחושה.
אז הדבר הראשון שצריך להבין הוא שאי אפשר להיפרד מחרדה מבלי להבין אותה, את המקור שלה, ואת הרצון של המחשבות להתחמק מתחושות לא נעימות ופגיעה נוספת.
והדבר השני שצריך להבין לגבי חרדה היא שאי אפשר לברוח ממנה, אי אפשר להשתמש בתענוג כדי לברוח ממנה, החרדה תרדוף אותך כל עוד תנסה לברוח ממנה.
השיטות היודעות לבריחה מחרדה הן: טלוויזיה, רשתות חברתיות, סמים, הימורים, אלכוהול, פורנו, אינטרנט ומין. כל האובייקטים הללו משמשים אותך לבריחה מהחרדה.
אך החרדה נשארת מאחורה ברקע ומחכה לרגע שתחזור לעצמך, שתפסיק לשכוח מעצמך. על ידי הפעילויות הללו אתה מצליח לשכוח מעצמך ואתה חושב שאולי שאחזור החרדה כבר לא תהיה שם, אך זהו אינו פתרון.
ולכן חרדה בהמון מקרים מובילה להתמכרויות, לרצון לשכוח את עצמנו באובייקט חיצוני, החרדה מנסה לגרום לשכחה עצמית עמוקה.
אז מהי הדרך לצאת מתחושת החרדה העמוקה? מהי הדרך להבין את המקור ולהשתחרר?
אתה תצטרך להיות עם עצמך ולתת תשומת לב לחרדה שלך, אתה תצטרך לאט לאט, לשחרר את כל האובייקטים שהשתמשת בהם כדי לברוח מעצמך. חייב להגיע חיבור לעצמי וקבלה של המצב הנוכחי.
כמה שיותר זמן שתפנה כדי לצפות בתהליכים הפנימים שלך, לשבת עם החרדה ולתת לה חיבוק שקט, עדין ואוהב. תשומת לב עדינה, חסרת שיפוטיות, תשומת לב משחררת וחופשייה.
התחל לפנות כל יום זמן, שבו אתה עם עצמך, פשוט יושב עם הנשימה, עם התחושות, לא רודף אחרי תחושות נעימות, לא בורח מתחושות לא נעימות, יושב עם הכאב.
הכאב צריך ריפוי, והריפוי מגיע על ידי שחרור, לא על ידי כווץ. הפחד של המחשבות הוא גדול, אתה תצטרך לשחרר מהאחיזה במחשבות ולחזור לגוף, לתת לו את המקום לבטא את עצמו על ידי מבט פנימה, על ידי תשומת לב עדינה וערנית, לגוף שלי, לנשימה, לתחושות.
ברגע שהתהליך הזה מתחיל, התהליך שבו אין בריחה מעצמך, אין מרדף אחר תענוגות, אין רצון לא לחוש כאב ותחושות לא נעימות, שם מתחיל הריפוי, וככל שתשקיע את עצמך בצורה חכמה, עדינה ואוהבת בדרך, אתה תוכל לחוות ריפוי מהיר יותר לחרדה שלך.
המחשבות תמיד יאחזו ברעיונות מקדמי חרדה, אל תמהר להאמין להן, תזכור שאתה לא המחשבות שלך, ותתחיל לתת להן ללכת ולחזור בחופשיות, ללא התנגדות, אך ללא היקשרות והאיחזות.
במצב הזה שבו אין היקשרות ואין התנגדות למחשבות תוכל להחזיר את תשומת הלב שלך לגוף, ברגע הזה, ותוכל לרפא את כל הכאבים שנמצאים בגוף.
שאלה/שיתוף:
נראה שיש חלק בנפש ששולט בכל מיני תחושות גופניות לא נעימות שאנו מקבלים כשאנחנו חרדים (השם שלו לא חשוב, בוא נקרא לו בוב).
הבעיה היא שאנחנו לא יכולים לדבר ישירות עם בוב.
בוב לא מקשיב למילים שלנו, ואפילו לא למחשבות שלנו.
בוב רק מתבונן במעשינו.
בוב די מוזר בדרכים שלו.
עזור לי לשכנע את בוב לא לצלצל בכל פעמוני האזעקה בתוך הגוף שלי כשממש אין בהם צורך.
תשובה:
את האמת שבוב הוא לא הזוי ומטומטם כמו שאתה חושב, ופעמוני האזעקה שלו הם מעולים, אתה פשוט צריך ללמוד איך להקשיב להן, הוא רוצה שתביא לשינוי פנימי, הוא רוצה שתתעורר.
הוא רואה את הדרך שבה אתה הולך, הוא רואה שהדרך אינה נכונה, הוא רואה שהדרך מובילה לגיהינום והוא אומר לך עצור! זוהי לא הדרך, צריך לבוא שינוי!
ואתה לא מקשיב, אתה ממשיך ללכת בדרכך, בשינה שלך.
בוב רוצה להציל אותך, אבל אתה רדום ואתה לא מתעורר! בוב רואה אותך רודף אחרי תענוגות, מנסה לברוח מעצמך, מנסה למצוא שמחה איפה שנמצא הסבל.
בוב רוצה שאחת ולתמיד תסיים עם הבריחה מעצמך, שתתן תשומת לב לעצמך, שתהיה עם עצמך בלי מילים מיוחדות בלי לשנות כלום, שפשוט תהיה.
בוב רוצה שתתעורר.
ההתעוררות שלך היא זו שתעצור את קולות האזעקה של בוב ותחזיר אותך למנוחה, לשקט ולשלווה. ההתעוררות שלך היא הדבר היחיד שיציל אותך, ועד שלא תיקח את הצעדים להתעורר בוב לא ישחרר ממך.
בוב ימשיך להגיד לך, עצור! תפסיק לרוץ! תפסיק לנסות! פשוט שב איתי! תנוח איתי! תצפה בי באהבה!
ואם תלמד לשבת עם בוב, להיות אתו בתשומת לב מלאה, לנשום לתוכו לאט לאט, וללמוד את דרכיו, תוכל להרגיע אותו, והוא יהיה שם בשבילך, כי הוא יודע שבעל הבית הולך בדרך הנכונה.
הדרך להתמודד עם חרדה היא לשחרר מהרצון להתמודד איתה
זוהי הדרך היחידה, לחזור הביתה, לנוח עם עצמכם, להיות שם עם כל מה שקיים בכם, ללמוד את עצמכם. הדרך הביתה היא פשוטה, פשוט לעצום את העיניים לצפות בנשימה, ולא להתנגד!
הריפוי שלכם נמצא בתוכם, האור שלכם נמצא בתוכם, אם לא תהיה התנגדות, יהיה את האפשרות לחוות שחרור גדול. אני משאיר אתכם עם מדריך מדיטציה שיעזור לכם להבין את הדרך לשחרור מהסבל הפנימי: