אני יודע שההרגל הוא כבר כל כך עמוק שאנחנו לא יודעים איך לעצור. אנחנו אוכלים כשאנחנו לא רעבים, אנחנו כבר לא זוכרים מה זה רעב, אנחנו בורחים מהלחץ, החרדה והדיכאון על ידי מתוקים. האם אפשר להשתחרר מאכילה רגשית? האם אפשר לחיות ללא ההתמכרות לאכול כמשכך כאבים? האם אפשר להיות חופשי מאכילה רגשית ללא מאמץ ובפשטות?
במאמר זה נדבר לעומק על אכילה רגשית ונמצא את הדרכים העמוקות לשחרור והבנה של האכילה הרגשית.
מה זה אכילה רגשית?
אכילה רגשית היא אכילה מופרזת, או אכילה מפוחתת עקב רצון לא להרגיש תחושות לא נעימות. אכילה רגשית היא התמכרות, אכילה רגשית הופכת את האוכל מצורך לסם שיגרום לנו להרגיש יותר טוב.
על ידי אכילה רגשית אנחנו מסממים את עצמנו במטרה לא להרגיש כאב רגשי, בדידות ושעמום. אכילה רגשית מגיעה כתגובה לכאב הרגשי העמוק שנולד בנו בילדות עקב טראומה וחרדת נטישה.
אכילה רגשית היא לא חלק מהגוף אלא חלק מהמחשבות. אנחנו דוחפים אוכל לגוף למרות שאין לגוף צורך באנרגיה. אנחנו מנסים לשכוח מהחרדה והדיכאון על ידי האוכל.
כשהרגל האכילה הרגשית מתחזק אנחנו מקשרים בין אוכל לבין רגשות טובים ויש לנו הרגל עמוק לחשוב שנוכל לתקן בעיות רגשיות על ידי אכילה, ולמלא צרכים רגשיים על ידי אכילה רגשית.
הדרך שבה אנחנו מסתכלים על אוכל
כרגע אנחנו רואים אוכל כתענוג ולא כצורך. הפכנו את האוכל לסם, למשכך כאבים רגשיים, כדרך להתמודד עם בעיות החיים. על ידי צריכה של אוכל עם סוכר, מלח וטעמים מיוחדים אנחנו נכנסים לשיכרון חושים.
אנחנו כבר לא רואים את האוכל כדרך למלא את הבטן, אלא כדרך למלא את החור הרגשי בבטן. כדרך למלא את החסכים שלנו בחיים, כדרך למלא את החיים שלנו ביותר תחושות נעימות ופחות תחושות כואבות.
כחלק מהמעגל הזה שבו אנחנו משתמשים באוכל כסם הרגעה, או כסם ריגוש אנחנו שוכחים מהו רעב אמתי, והאוכל שנכנס לנו לגוף לא מביא לבריאות גופנית אלא לכאב גופני ושכחון רגשי.
מהו המקור לאכילה רגשית?
המקור לאכילה רגשית הוא חרדה ודיכאון. או במילים אחרות כאב רגשי וחוסר איזון גופני. זהו המקור. החרדה והדיכאון דוחפים אותנו לרצון להיות משוחררים מחרדה ודיכאון במידי.
והפתרון שאנחנו מכירים הכי טוב הוא אוכל. אנחנו לא באמת מכורים לאוכל, אנחנו מתגעגעים לתחושת הרוגע והביטחון שהייתה לנו בילדות והאוכל מעניק לנו את הדבר הכי קרוב לזה. אנחנו כל כך מפחדים מתחושות כואבות, מלחץ ומשעמום שאנחנו מעדיפים להשתיק אותם על ידי אוכל.
זהו הסם שבחרנו לעצמינו. זוהי הדרך בה אנחנו משתקים את מה שקיים בתוכנו במטרה לחזור לביטחון ולאהבה שחווינו בילדות.
אכילה רגשית כדרך להתמודדות עם טראומה
טראומה משאירה אותנו עם רגשות כואבים עמוקים ומפחידים. הדבר האחרון שאנחנו רוצים לאחר חוויה טראומתית הוא לראות את הזיכרונות ולתת לתחושות הכואבות "להרוס" לנו את חיי היום יום.
אך לצערנו הרב טראומה לא מתרפאת על ידי הדחקה, ואנחנו מוצאים את עצמינו בורחים מהטראומה על ידי אכילה רגשית. האכילה הרגשית יוצרת מחסום בנינו לבין הזיכרונות והרגשות הכואבים ונותנת לנו את האפשרות לתפקד במשחק החיים היום יומי.
ככל שאנחנו מנסים להדחיק יותר את המחשבות והרגשות הכואבים כך אנחנו מחזקים את האכילה הרגשית שלנו. אנחנו מקווים שעל ידי האוכל נוכל להשיג בחזרה את תחושת הביטחון והאהבה שחווינו בילדות.
אכילה רגשית כדרך להתמודד עם חוסר איזון גופני
חוסר איזון גופני נוצר מחוסר הבנה של מערכת העצבים שלנו. כאשר אנחנו מתמידים לעסוק בפעילויות לא בריאות כמו סמים, צפייה במסכים, והסחות דעת אנחנו מייצרים חוסר איזון במערכת העצבים.
חוסר איזון במערכת העצבים מוביל אותנו לחרדה ודיכאון. על ידי תענוגות רגעיות וחלומות בהקיץ אנחנו מייצרים מצב תמידי של חוסר איזון מערכתי. בתגובה לכך היכולת שלנו לפעול נכון מול אוכל ולחיות חיים של בריאות ואיזון יורד גם הוא משמעותית.
כשחיינו סובבים סביב ריגושים רגעיים, מערכת העצבים שלנו יוצאת מאיזון וכתוצאה מכך היכולת שלנו לחשוב בצלילות ולקבל החלטות נבונות יורדת משמעותית.
אכילה רגשית כדרך להתמודד עם חוסר חיבור לעצמי
בחברה המודרנית המון אנשים בונים חיים ללא הבנה עצמית עמוקה. העבודה, החברים והפעולות היום יומיים שלנו אינם כנים לרצונות האמתיים שלנו. אנחנו בוחרים לימודים, עבודה וחברים מחוסר מודעות.
הבחירות שלנו מגיעות מהראש בלבד. אין שום הסתכלות על הרגשות שלנו ועל הרצונות האמתיים שלנו. אנחנו לומדים מקצוע שאנחנו לא רוצים, אנחנו עובדים בעבודה קשה ומלחיצה שאנחנו לא רצינו מלכתחילה.
עקב לחץ של הראש, עקב לחץ מההורים והחברה, הדחקנו את הרגשות שלנו ובחרנו בדרך חיים שהיא עינוי בשבילנו. בשביל לתחזק את דרך החיים שלנו אנחנו מנסים לסמם את הרגשות שזועקות לעזרה.
אנחנו יודעים שאם נקשיב לרגשות שלנו לא נוכל להמשיך לחיות, להחזיק את העבודה שלנו או להצליח בלימודים. פחד גדול עולה בראשנו והמחשבות מדחיקות את הרגשות לפינה.
הדרך היחידה שאנחנו מוצאים לתת מקום לרגשות שלנו זה על ידי אכילה ואנחנו משתמשים באוכל כפיצוי וכדרך להדחיק את הרגשות שלנו לפינה בשביל שלא יפריעו לנו להצליח בעולם החיצוני.
אנחנו חיים ללא משמעות עמוקה, עמוק בפנים אנחנו מרגישים ויודעים שזה לא הדרך שאנחנו רוצים לחיות את החיים שלנו. אך אנחנו לא רוצים לאכזב את הקרובים עלינו ולא רוצים להראות כנחותים בעיניי אחרים. אנחנו מכורים להצלחה ולכבוד שרכשנו.
כאשר אנחנו חיים בדרך שלא כנה עם עצמינו אז אנחנו מתחילים לחפש פיצויים ומשככי כאבים, ולכן הבנה מעמיקה של הרצונות האמתיים שלי הוא בסיס הכרחי לשחרור מהאכילה הרגשית.
אכילה רגשית והיקשרות לשמחה
פילוסופיית חיים הבנויה על שמחה לא מפסקת יוצרת בנו התמכרויות רבות. ברגע שאנחנו מתרגמים את החיים לטוב ולרע אנחנו מאבדים את החיבור לעצמנו ולרגשות שלנו.
הרעיון שאנחנו צריכים להיות שמחים ושעלינו לא להיות עצובים גורם לנו לרדוף אחר תענוגות רגעיות במטרה להדחיק את הצד "האפל" של החיים. המציאות שלנו הופכת לבריחה מצד אחד ומרדף אחר צד אחר.
פילוסופיית השמחה התמידית היא מסוכנת מאוד ויוצרת פיצול בין האמת לדמיון. באמת יש בנו צד אפל וצד מואר, שניהם קיימים בנו, לא משנה כמה ננסה להדחיק אחד מהם על ידי מחשבות חיוביות.
יש בכולנו עצבים, דיכאון, חרדה, לחץ, התמכרויות, עצב, מיניות, תשוקות, עלבון, בושה, אשמה, פסימיות, מרדנות, עצלות ועוד.. כל החלקים האלה אינם שליליים, הם חלקים בלתי נפרדים מחיינו כבני אדם.
תחושות כואבות אינם דבר שלילי, והם ראויים לאהבה בדיוק כמו התחושות הנעימות. פילוסופיית השמחה התמידית גורמת לחוסר איזון במערכת העצבים ולמרדף אחר תחושות נעימות. התחושות הנעימות יכולות להגיע ממגוון של הרגלים שאחד מהם הוא כמובן אכילה רגשית.
הפילוסופיה מביאה לריחוק מחלקים מסוימים בנו והדחקה עמוקה של חלקים חשובים "אפלים" במבנה הפסיכולוגי הרגשי שלנו.
איך להתמודד עם אכילה רגשית
התמודדות עם אכילה רגשית אינו מגיע ממאמץ אלא מתובנה. הבנה עמוקה של המערכת הפסיכולוגית שלנו. הבנה של המוטיבים שלנו ושל הרעיונות שבהם אנחנו חיים.
יש המון מטפלים שמציעים שיטות שדורשות מאמץ כחלק משחרור מאכילה רגשית. מהניסיון שלי השיטות הללו מובילות לעוד כאב רגשי ולא משחררות את הגורמים העמוקים והשורשיים של האכילה הרגשית. ולכן אינם אפקטיביות כלל וגורמות לעוד ועוד סיבוכים ובעיות.
שיטות התמודדות כושלות עם אכילה רגשית
על שיטות אלה שמעתי ממגוון של אנשים, והתאכזבתי לגלות שכל השיטות האלה יצרו עוד ועוד סיבוכים בטווח הארוך. השיטות האלה לא פתרו את הבעיה העמוקה אלא גרמו לבעיה להתחזק בטווח הארוך.
דיאטות וצומות
דיאטות וצומות ארוכים יכולים ליצור אשליה שחיינו משתפרים. אך המון אנשים מדווחים שלאחר זמן קצר הם נכנסים לדיכאון עמוק ולתחושת חרדה קודרת. הדיאטות הללו הן לרוב קשות ומכפירות.
הגוף צריך כמות מסוימת של אוכל ובשביל להביא לו את הכמות הראויה יש לדעת להאזין לאותות הרעב שהגוף שולח. במקרה של דיאטה אנחנו עדיין לא מקשיבים לגוף, אנחנו מקשיבים לנוסחה בנויה מראש ולכן הצרכים של הגוף לא מתממשים בצורה הטבעית והנכונה.
הבעיה הרגשית לא נפתרת, ואנחנו עדיין לא יודעים אך להבדיל בין תחושות רעב אמתיות לתחושות רעב רגשיות. רק ברגע שנלמד לעקל ולהתייחס לרגשות שלנו בצורה בוגרת ונבונה נוכל להשתחרר מהבלבול בין רעב גופני לרעב רגשי.
וברגע שניתן מענה אמתי לרגשות שלנו אז נוכל לראות בבהירות מתי אנחנו רעבים באמת ומתי שבעים באמת.
דמיון מודרך והיפנוזה
דמיון מודרך הוא דמיון שבו אנחנו מדמיינים את המטרה שלנו ואנחנו יוצרים אסוציאציה בין התמונה של השגת המטרה הסופית לבין מי שאנחנו עכשיו. לדוגמא: אני שמן ואני מדמיין שאני רזה, חטוב ואוכל אוכל בריא.
אני מנסה להחזיק בתמונה ולהאמין שהתמונה הסופית היא אמתית, סוג של Fake it till you make it. זה דורש המון מאמץ לעבוד על עצמי ולנסות להחזיק בתמונה.
אני עדיין מדחיק את הרגשות, המאמץ נשבר ללא הפסקה עקב עייפות של מערכת העצבים ואני לא לומד על עצמי שום דבר כי אני עדיין חיי בהדחקה עצמית, השיטה יכולה לעבוד אך היא תיצור עוד ועוד צרות רגשיות בטווח הארוך.
כל עוד אנחנו משתמשים בשיטה שדורשת מאמץ בשביל להשתחרר מהאכילה הרגשית אנחנו עובדים על עצמינו ואנחנו לא נוכל להחזיק את המאמץ בטווח הארוך.
בשיטה זאת אנחנו מקניטים את המראה שלנו ומהללים מראה מסוים אחר, דבר זה גורם לביקורת ושנאה עצמית, ויוצר עוד תחושות כואבות מחזקות את הרצון למשכך הכאבים הרגשי שנקרא אכילה רגשית.
אנחנו בסופו של דבר נהיה חייבים ליפול, אי אפשר להחזיק את היד בלי שהשריר התעייף בסוף.
הדחקה ושליטה ברגשות
הרעיון שאני יכול לשלוט ולהדחיק את הרגשות שלי הוא עוד רעיון אשלייתי שיביא לבלבול, חרדה והצלחה זמנית אך כישלון בטווח הארוך. הרעיון שאנחנו יכולים להחליט איזה תחושות להרגיש הוא רעיון אשלייתי ומסוכן.
הרעיון הזה מפעיל עלינו לחץ עמוק לשנות, לעצור, להדחיק ולהאשים את עצמינו או אחרים בתחושות שלנו. הדבר יוצר עיסוק בלתי מפסק במניפולציות פנימיות.
כחלק מהשליטה בתחושות אנחנו מאשימים את התחושות בבעיות שלנו, ועל ידי האשמה ונזיפה אנחנו מקווים לסיים איתן, ולהשתחרר מהאכילה הרגשית. השיטה הזאת גורמת לנו להפעיל המון מאמץ ולחץ פנימי וגורמת לנו בסופו של דבר לקריסה ואיבוד ההנאה מהחיים.
אנחנו חייבים להבין שאין לנו שליטה ברגשות שלנו, הרגשות שלנו הם חלק מאתנו, אנחנו לא יכולים לנזוף בהם ולנסות להדחיק אותם, אנחנו לעולם לא נבין אותם על ידי שליטה ונזיפה.
הרגשות שלנו הן מחוץ לשליטה שלנו, רק על ידי הבנה של מכלול העצמי, הבנה של כל המערכת הפסיכולוגית שלנו, נוכל להיות חופשיים מהכאב הרגשי ומהרגלי התגובות שלנו לתחושות מלחיצות.
בושה ואשמה
עוד דרך שבה אנחנו משתמשים בשביל להביא לסוף האכילה הרגשית היא דרך הבושה ואשמה. הבושה והאשמה הן דרך שאנחנו מכירים מהעולם החיצוני להביא לשינוי התנהגותי.
אנחנו מאמינים שאם נעבוד על המשמעת העצמית שלנו ונסביר לעצמנו כמו שצריך שמה שאנחנו עושים הוא לא בסדר אז נשתחרר לבסוף מההשתוקקויות למתוקים ונשנושים.
אם נשפיל את עצמינו ונעניש את עצמינו אולי בסוף הרגשות שלנו יפסיקו להתנהג בצורה לא אחראית שמובילה להשמנה ולפגיעה בבריאות. אנחנו מנסים להשתמש במשטר הבושה והאשמה כדרך לסיים את מעגל האכילה הרגשית.
אך מה שאנחנו לא מבינים זה שההתנהלות הזאת היא זאת שמלכתחילה מביאה לאכילה רגשית. על ידי יחס פנימי מאשים ומבקר אנחנו יוצרים תחושות כואבות ולא נעימות ומחזקים את הרצון שלנו לברוח מהן על ידי אכילה רגשית.
למדנו את היחס הזה מההורים, מהמורים ומהחברה. למדנו ביקורת, עונשים ואשמה. השיטה הזאת מוכרת לנו מהילדות, ואנחנו לא יודעים שום דבר אחר ולכן אנחנו מנסים להשתמש בשיטות כואבות אלה במטרה לשנות ולהשיג את המטרה המבוקשת.
אנחנו בטוחים שאנחנו עושים דבר חיובי על ידי הביקורת והאשמה אך אנחנו בעצם מתחילים את המעגל מחדש. כל עוד אנחנו מאשימים ומבקרים את הרגשות שלנו, אנחנו מחזקים את הכאב הרגשי שלנו ואנחנו מחזקים את הצורך באכילה הרגשית שלנו.
הדרך הכי טובה להמשיך את האכילה הרגשית זה על ידי ביקורת והאשמה עצמית, על ידי משמעת ובקרה פנימית. יהיה עלינו לסיים את תהליך הביקורת והעלבון העצמי בשביל להשתחרר מהאכילה הרגשית.
התעלמות מרגשות
אחד הדברים שחלקנו למדנו בילדות דרך חוויות עם העולם, המשפחה והמורים הוא דרך ההתעלמות. התעלמות זה אחד הדברים הכואבים ביותר שילד יכול לחוות, זו טראומה עמוקה בשבילו.
לחוות התעלמות זה לחוות נטישה, וחוסר באהבה. החוויה הזאת יכולה ליצור תהליך ענישה פנימי של הרגשות על ידי התעלמות מהן, והדרך הכי קלה להתעלם מהרגשות זה לדחוף כמויות גדולות של אוכל לגוף ולהקהות את החושים ואת מערכת העצבים.
זהו עוד תהליך ענישה של המחשבות, תהליך שמוביל לכאב פנימי רגשי עמוק ולצורך לחפות עליו עם אכילה רגשית. אנחנו עושים את זה בשביל להרגיש שפויים ולהמשיך לתפקד בעולם.
איך להשתחרר מאכילה רגשית מהשורש
עד עכשיו דיברנו על כל הגורמים האפשריים לאכילה רגשית. בנוסף דיברנו על הדרכים בהן אנחנו מחזקים את האכילה הרגשית שלנו. עכשיו אנחנו מוכנים לדרך השורשית לשחרור מאכילה רגשית.
החלקים הקודמים הכינו אותנו להסבר על הדרכים לשחרור מאכילה רגשית. ללא הבנה של המחסומים לשחרור מאכילה רגשית לא נוכל להתקדם קדימה בדרך הנכונה.
מדיטציה ומודעות
בשביל להשתחרר מהאכילה הרגשית יהיה עלינו ללמוד להרגיע את מערכת העצבים שלנו, לעקל את כאבי העבר שנגרמו עקב טראומות וחוויות כואבות ולהשתחרר מההתמכרות לשיכוך הכאבים על ידי תחושות רגעיות.
על ידי מדיטציה ומודעות נלמד מחדש על עצמינו וצעד אחר צעד נוכל להתייחס לעצמינו בדרך בריאה, נעימה וכזאת שמובילה לרוגע ויציבות נפשית. בחלקים הקודמים דברנו על היחס שלנו לעצמינו, על חוסר ההבנה העצמי, על הביקורת העצמית והשנאה העצמית שמובילים לתחושות של כאב רגשי והרצון לברוח מהם על ידי אכילה רגשית.
הלימוד העצמי שלנו מתחיל ברגע שאנחנו רואים כמה מאמץ אנחנו שמים על עיצוב עצמי ושיפור עצמי. אנחנו מתאמצים כל היום לשלוט בעצמינו שאין לנו ברירה אלא לברוח לאכילה רגשית.
דרך המודעות והמדיטציה היא דרך של שחרור מאחיזה ברעיון של 'מה אני צריך להיות'. הרעיון של 'מה אני צריך להיות' הוא רעיון שמלחיץ את מערכת העצבים שלנו ויוצר כאב רגשי עמוק.
הצורך להיות מישהו שאני לא מגיע מפחד נטישה ופחד שלא נקבל אהבה והערכה מהקרובים עלינו ומהעולם. האשליה שאנחנו צריכים להיות יותר טובים, יותר יפים, יותר חזקים ולהשתפר בשביל להיות אהובים אוחזת בכאב הרגשי שלנו.
ככל שהמרחק יותר גדול בין מי שאני לבין מי שאני 'צריך להיות' כך יש יותר לחץ, חרדה, דיכאון, ביקורת עצמית וחוסר יציבות נפשית. כאשר אנחנו מתחילים ללכת בדרך המודעות והמדיטציה אנחנו מתחילים ללמוד כמה דברים:
- שביקורת עצמית תמיד מובילה לעוד כאב רגשי ולבסוף כמובן לאכילה רגשית.
- שאין לנו שליטה ברגשות שלנו.
- שאין לנו שליטה במחשבות האוטומטיות שלנו.
- שהדחקת רגשות לא עוזרת לנצח את הרגשות אלא ההפך.
- שבריחה מהרגשות לא מסיימת את קיומן של הרגשות.
- שחוסר קבלה עצמית הופכת אותי ליותר עצוב ומדוכא ומחזקת את האכילה הרגשית.
על ידי הבנה והסתכלות כנה, אנחנו נוכל לראות שמעולם לא הצלחנו לשלוט לא במחשבות ולא ברגשות שלנו. אך אם אין לנו שליטה במחשבות ולא ברגשות, מה נוכל לעשות כדי לעזור לעצמינו?
התעוררות של 'אני האמתי'
יש עלינו להבין איך לעורר את המודעות, מאחורי הרגשות והמחשבות נמצא הצופה, שהוא בעצם אני, עד היום הוא היה נמצא בשינה עמוקה, והגיע הזמן להעיר אותו מהשינה ולתת לו להנהיג את החיים שלנו.
כל עוד לא נשתמש בתבונה ובאהבה לכל החלקים שבנו, לא נוכל להבין את הגורם לאכילה הרגשית. על ידי התעוררות של הצופה ושיח פנימי בריא ונבון נוכל להשתחרר מהצורך בשיכוך הכאב הרגשי.
ההתעוררות של ה'אני האמתי' הוא החלק הראשון, ברגע שהוא ערני אז יש לו את האפשרות לעשות שלום בין הראש לרגש. שלום בית שמגיע ממקום של ערנות לגוף ולרגע הזה ושיח חכם ונבון.
הדרך היחידה לקחת את הכוח מהמחשבות והרגשות הוא לחזור למודעות של הרגע הזה. למודעות לעולם הפיזי. המודעות שלנו רדומה ואנחנו כל הזמן נמצאים בעולם המחשבות, עד שלא נלמד לחיות בעולם הפיזי המחשבות תמיד ישלטו בחיינו ולא יהיה לנו דרך לעצור את המומנטום השלילי.
ברגע שאנחנו לומדים להחזיר את המודעות לגוף, לנשימה ולרגע הזה, אנחנו יכולים לתת למחשבות ורגשות לעבור ללא היקשרות וללא הדחקה, מה שמביא לחוסר מאמץ ורגיעה של מערכת העצבים שלנו.
ככל שנלמד לצפות על ידי מודעות לגוף בכל מה שקורה לנו, נוכל להפסיק להגיב ונלמד את התבניות של המבנה הפסיכולוגי שלנו לעומק. כל עוד אנחנו לא יכולים לקבל מרחק מהמחשבות והרגשות איך נוכל ללמוד עליהם משהו?
כל עוד לא נהיה ערניים ומחוברים לקרקע של המציאות האמתית, איך נוכל לראות מהי אשליה ומהי האמת? ההתחלה הוא חיבור לגוף והסוף הוא תובנה עמוקה ושחרור רגשי עמוק.
ברגע שאנחנו מתחילים להתחבר לגוף, אנחנו מפסיקים את שתי הפעולות אשר יוצרות קונפליקט פנימי שהן השתוקקות ודחייה. שתי הפעולות הלא מודעות הללו מביאות לחוסר איזון ולחץ במערכת העצבים וגורמות להתמכרות ולבריחה מתחושות כואבות.
על ידי חיבור לעולם הפיזי, לנשימה, לשמיעה, לראיה ולהרגשה נוכל להתנתק מהוויכוח והאמונה שהמחשבות האוטומטיות שלנו הן נכונות ושיש עלינו על ידי מאמץ להילחם במערכת הפסיכולוגית שלנו.
הסוף למלחמה הפנימית הוא גם הסוף לאכילה הרגשית. אני ממליץ מאוד להמשיך את הקריאה על מודעות ומדיטציה, בשביל להבין לעומק את הנושא ולהתחיל את הדרך החוצה מיער הבלבול והכאב לעולם השחרור והתובנה: איך עושים מדיטציה? מדיטציה זה הדבר הכי טבעי ופשוט!
ברגע שתבינו את דרך המודעות שלווה גדולה תיפול עליכם ותוכלו ללכת בטבעיות ובפשטות. נוצר שיח חדש פנימי שמכבד את כל החלקים ומנסה להבין בכנות את המקור והדרך הבריאה ביותר להשתחרר מהכאב הפנימי.
זיהוי ההבדל בין רעב גופני לרעב רגשי הוא קל כשאנחנו מגיעים לאיזון פנימי
שאנחנו מחוברים לגוף ניתן לראות מהו רעב אמתי ומהו רעב רגשי. עם הזמן התובנה והרוגע מעמיקים והריקנות הפנימית מתחילה להתמלא. המודעות מובילה אותנו להבנה לגבי הרגשות והמחשבות ושינוי הגישה שלנו כלפיהם, אנחנו הופכים להורים טובים לילדים הפנימים שלנו שהם הראש והרגש.
האכילה הרגשית נרגעת עקב יציבות נפשית וחיבור לגוף. אנחנו נדע להבדיל בקלות בין צורך פיזי באוכל לצורך רגשי ונהיה משוחררים לאכול רק מתי שאנחנו באמת רעבים ורק אוכל שבאמת מזין את גופנו.
זוהי התוצאה הסופית של מודעות ותובנה והיא אפשרית לכל אחד ולא דורשת מאמץ או מלחמה פנימית. הדרך מתחילה בקבלה עצמית, באהבה עצמית ובשמחה וגם נגמרת שם.
המון שיטות שמות דגש על אשמה וביקורת עצמית, אך שיטות אלה לא יעבדו לזמן רב וירידו לנו את הביטחון העצמי בטווח הארוך. שיטות אלה גורמות לנו לפיצול עמוק וחיזוק של החרדה והדיכאון.
איזון ושלווה הם טבעיים למי שלומד את עצמו ומכבד את עצמו.