המאמר הזה הוא אחד מהמאמרים החשובים שאני כתבתי והולך לכתוב. אני חושב שבחיים שלי ראיתי את הקשר החזק בין התמכרויות לסבל פנימי.
ראיתי איך ההתמכרות היא חבילה שלמה שמביאה אתה הרבה חברים כמו: חולשה פנימית, עייפות, עבדות, חוסר מוטיבציה, חוסר בכוח רצון, תלות, הסתגרות, חרדה, לחץ, דיכאון, מחשבות טורדניות, חוסר ביטחון עצמי ועצבות.
לפעמים קשה להבין את סיבה להתמכרות ואת הדרך לצאת ממנה. לפעמים קשה לנו גם לראות את הקשר בין ההתמכרויות שלנו ובין כל שאר הדברים אך זה לא חשוב מבחינתי, כי אני רוצה להביא שיטה שחודרת מהדלת האחורית.
ושלא תטעו, אני לא אומר שהתמכרות זה דבר רע. מבחינתי ההתמכרות פה מסיבה מסוימת ואני לא רואה סיבה להילחם בהתמכרות, אני לא מגדיר אף אחד כמכור, כי זה טבעי להיות מכור למשהו בעולם הזה, ואין שום בושה בלהיות מכור למשהו כזה או אחר.
אך בכל זאת יש באדם רצון טבעי להיות חופשי, להיות המאסטר של עצמו, לחיות בצורה טבעית. האם אני לא הייתי מכור להרבה דברים? בוודאי שהייתי מכור.
אני חושב שהחיים עצמם הם התמכרות אז אין צורך לחפש אחר שלמות, אך כשאני מדבר על התמכרות אני יודע שיש פה אנשים שמרגישים שהם עבד למשהו כזה או אחר.
אנחנו כן רוצים לחדור תחת רוב שכבות ההתמכרות, אך בשביל לעשות דבר כזה אנחנו צריכים כלי אשר עושה את זה בצורה הישירה ביותר, הבריאה ביותר והטבעית ביותר.
כמובן יש כל כך הרבה זוויות ודרכים, אך אשמח להיכנס לתוך שיטה שהייתי קורה לה קיצור דרך, והיופי שהיא מגיעה מהדלת האחורית ללא התערבות שלנו וללא כוח מחשבה או מאמץ מיותר.
לשיטה קוראים מדיטציה ואני מדבר עליה הרבה באתר, אני השארתי גם מדריכים, אך אשמח לדבר לעומק על הקשר בין מדיטציה לבין השתחררות מהתמכרות אחת ולתמיד.
עם מדיטציה אפשר להגיע לשורש של ההתמכרות, נוכל להבין את השיטות , הטכניקות, המחשבות והרגשות שעוברות בנו וגורמות לנו לחזור להרגלים שמשאירים אתנו עבדים.
אחד הדברים ששמתי לב בדרך המדיטציה היא שבצורה טבעית, עקב תרגול יום יומי, ללא רצון לשינוי מיוחד, תחושות, רצונות עזים והתמכרויות התחילו ליפול מהמערכת שלי.
גם אם אני מנסה לראות את היופי בהתמכרויות העבר שלי אני לא מרגיש שום דבר. אין אפילו טיפה של רצון, טיפה של השתוקקות.
לפני ההעמקה שלי במדיטציה הייתי מוצא את עצמי מנסה להביא שינוי על ידי מאמץ, על ידי חשיבה חיובית, ועל ידי ניסיון מודע לשינוי ההרגל. אך עדיין הרצון נשאר בי, עדיין היה בי השתוקקות, וכל פעם שחזרה המחשבה על אובייקט ההתמכרות הייתי צריך להילחם בה, למרות שעמוק בפנים מאוד רציתי להתענג על האובייקט.
אז התחלתי להבין ששינוי מחשבתי לא יעזור יש משהו עמוק יותר שמביא אותי לרצון ליהנות ממשהו שתכלס לא מביא שום הנאה.
התמכרות הוא מצב תודעתי ואינו תלוי באובייקט
הרבה פעמים כשאנחנו חושבים על התמכרות עולה בנו המחשבה שההתמכרות שלנו היא למשהו מסוים ואם רק נוכל לשנות את דפוסי המחשבה לגביו, להבין שהוא לא טוב בשבילנו, להתרחק ממנו לתקופה אז אולי נוכל לחוות שינוי שבו לא נצטרך יותר להשתוקק אליו.
אך מהניסיון שלי הדרך הזאת לא מובילה על שורש הבעיה, ואנחנו נותרים מכורים למשהו כזה או אחר. אנחנו מחליפים התמכרות אחת באחרת במטרה להשתחרר לגמרי אך לעולם אנחנו לא מקבלים שקט מהמחשבה שאומרת שאנחנו צריכים משהו חיצוני כדי להיות מאושרים ומסופקים.
אנחנו לא מקבלים שקט מהמחשבה שאומרת שאנחנו צריכים משהו חיצוני כדי להיות מאושרים ומסופקים.
כמובן שאם הפסקנו הרגל שהזיק לנו והחלפנו אותו בהרגל אחר שהוא פחות מזיק זה טוב, אך אני לא בעד למצוא את הטוב, אני רוצה את המעולה, אני רוצה שינוי אמיתי שיביא לשינוי ברצון התודעתי שלנו למציאת 'משהו חיצוני' שיכול להביא לנו שמחה.
אני רוצה להביא שינוי פנימי שבו אנחנו רואים את האשליה מאחורי החיפוש אחר שמחה במשהו חיצוני כזה או אחר. האשליה שאיפה שהוא מחוץ לגוף שלי יש משהו שהוא אחראי לשמחה שלי, זו האשליה שאני רוצה לנפץ ברמה החווייתית.
בדור הזה אנחנו מוצאים את בני האדם מכורים למגוון רחב של אובייקטים חיצוניים: אלכוהול, סמים, הימורים, פורנו, סקס, מסכים ורשתות חברתיות, קפאין, מריחואנה, עבודה והצלחה, סטרואידים, מערכות יחסים והרשימה ממשיכה כמובן…
הדור שלנו נמצא בחוויה מתמדת של צורך, כמו מקבץ נדבות עם כוס נדבות חסרת תחתית, כל הזמן הוא מקבל אך כל מה שנכנס לכוס נופל מלמטה והוא ממשיך בדרכו לדבר הבא.
מתענוג לתענוג האדם המודרני מאבד את עצמו לגמרי. וזה לא רק האדם המודרני, לאורך כל האנושות בני האדם היו מחפשים תענוגות ומתמכרים אליהם בקלות יתר.
היו תקופות ארוכות שבהן שבטים שלמים היו מכורים לאלכוהול וסמים נוספים. אז כמו שאנחנו רואים נדמה שטבע האדם הוא מאוד התמכרותי, לפחות במצב התודעתי הנוכחי.
המצב התודעתי שנמצא בעולם כרגע גם מנוהל ומוקדם בצורה חיובית על ידי חברות הענק שמוכרות לנו את החלום האמריקאי, ואומרות לנו שהכיף נמצא באובייקט או בחלום מסוים שאנחנו חייבים להגשים בעתיד.
דיסנילנד: "המקום המאושר ביותר על פני כדור הארץ". אמריקן אקספרס: "אל תחיה את החיים בלעדיו". קוקה קולה: "טעם החיים".
ויש עוד מגוון רחב של חברות שעובדות על סלוגנים שמעבירים לנו מסר מרכזי אחד: השמחה נמצאת איפה שהוא בחוץ, רוץ אחריה, תנסה להשיג אותה.
בנוסף בסדרות ובסרטים מגיל קטן מוכרים לנו סיפורים רומנטיים, שמכילים בהן: אהבות, דרמות, סמים, סקס, מסיבות, ובכללי תלות גדולה באחרים, בדעות ובאהבה שלהם.
אנחנו מגיל צעיר מתוכנתים תודעתית להאמין שאנחנו לא יכולים לחיות ללא דברים מסוימים, והתכנות התודעתי הזה יוצר בנו פחד תמידי, הפחד הוא שלא נצליח, שלא נגיע לפסגה.
ואז החיים הופכים לסבל גדול, קודם כל אנחנו לא מקבלים את עצמינו, אנחנו לא אוהבים את עצמינו, אנחנו חושבים שאנחנו לא ראויים לאהבה, לא ראויים כי לא הגענו עדיין.
אנחנו מאבדים את הביטחון העצמי שלנו, אנחנו מתחילים לחשוב שאנחנו לא יודעים, שאנחנו לא שווים מספיק בעצמינו, אנחנו מתחילים לחפש אהבה וקבלה בחוץ ולא בפנים.
וברגע שהפיצול הזה נוצר הפכנו לחלשים, איבדנו את כל העוצמה הפנימית שלנו, אנחנו חיים בעננה של פחד, חרדה ודיכאון. מחשבות מקיפות אותנו כמו מערבולת מבוקר ועד ערב, אנחנו נהיים עייפים ומותשים מהמחשבות שלנו והדרך היחידה שאנחנו יודעים להשתחרר מהמחשבות והרגשות זה דרך תענוג.
ואני לא מאשים אף אחד כמובן ברצון לברוח מהמחשבות והרגשות שלו, זה פשוט לא מפסיק כמו מכונה שרצה על 180 קמ"ש. מחשבות באות בקצב מהיר, ועד סוף היום אנחנו מוצאים את עצמינו מותשים, מדוכאים, עייפים וחרדים.
אז אנחנו לוקחים את הג'וינט, או מדליקים את הפורנו, או מחפשים סם או חוויה שתרחיק אותנו מעצמינו.
בעצם מה שקורה או לא שאנחנו אוהבים את הסם, האמת היא שאנחנו לא אוהבים את החוויה הרגילה של החיים שלנו. את האמת הסם או האובייקט ההתמכרותי שבחרנו אינו מהנה כל כך, הוא אפילו מביא אתו סבל רב.
אם תהיו ערניים בזמן האקט אתם תשימו לב שיש הרבה חרדה ותחושות לא נעימות בתוך האקט הזה, הוא לא מביא שמחה, הוא פשוט מביא שכחה עצמית, והשכחה העצמית הזאת היא הגלגל הצלה שלנו בעולם המעייף והמתיש הזה.
התמכרות אינה מביאה שמחה היא מביאה שכחה עצמית
הטבע האמתי שלנו הוא שמחה, הוא אושר ושלווה, אך הוא לא מכיל התמכרות בתוכו, ולכן אי אפשר לקרוא לכל אקט ממכר שמחה, בכל אקט ממכר נמצא סבל ושכחה עצמית.
בגלל שאנחנו לא יודעים שום דבר על שמחה אמתית, על אושר, על שלווה, אנחנו מחפשים אחריה בחוץ וכל מה שאנחנו מקבלים זה תענוג חולף שמשאיר אותנו חלשים, ריקים, מדוכאים, עם טעם לוואי רע בפה.
ובכל פעם שאנחנו רחוקים מאובייקט ההתמכרות שלנו נוצר בנו געגוע וסבל, אנחנו לא מסוגלים ליהנות מהחיים הרגילים, כי אנחנו מחפשים חוויה שבה אנחנו יכולים לשכוח את עצמינו, אנחנו מוצאים את עצמינו בעבודה חולמים, בזמן שיחות עם אנשים חולמים, כל הזמן חולמים על ההתמכרות שלנו.
לא מסוגלים ליהנות מהחיים, אנחנו זורקים את החיים שלנו בשביל דבר אחד בלבד.
אז החיפוש שלנו הוא אחר שמחה אך מבורות וחוסר ידע של מה זה שמחה, אנחנו מוצאים את עצמינו מחפשים במקומות הלא נכונים.
התמכרות מביאה אשליה של שליטה
התמכרות מביאה לנו אשליה שאנחנו שולטים בסיטואציה הפנימית שלנו, כשאנחנו מרגישים מדוכדכים יש לנו את השליטה לשנות את המצב, כשאנחנו מרגישים חרדים, יש לנו אפשרות לשנות את זה.
אנחנו בטוחים שההתמכרות שלנו עוזרת לנו, כי היא מצילה אותנו מסבל ומראה לנו שלא משנה איך אנחנו מרגישים אנחנו יכולים לשנות את זה על ידי שכחה עצמית.
אך זוהי לא יותר מאשליה, כי קודם כל ההתמכרות שלנו לא באמת מצילה אותנו מסבל היא רק מביאה לנו יותר ממנה, אנחנו כל הזמן משתמשים בזיכרון העבר של חוויה טובה שהייתה לנו מאובייקט ההתמכרות ומנסים לחזור אליה בניסיון לעשות מניפולציה לתחושות ולמצב התודעתי שלנו.
אך לא משנה כמה ננסה להדחיק את הכאב, כמה ננסה לשכוח את עצמינו, האמת שנמצאת בתוכנו לא הולכת להיעלם, זה שאנחנו שוכחים אותה לכמה רגעים לא אומר שהיא השתנתה, שהיא לא שם, היא מחכה לנו שנחזור, ואיך שאנחנו חוזרים אנחנו מנסים לברוח שוב.
ואנחנו תקועים במעגל שבו אנחנו מנסים לשלוט בחוויה הפנימית שלנו, כשאנחנו חווים עצב אנחנו מחפשים שמחה על ידי ההתמכרות, כשאנחנו חווים חרדה אנחנו מחפשים רוגע, כשאנחנו חווים דיכאון אנחנו מחפשים אקסטזה, אך אנחנו לעולם לא נוגעים במה שחיפשנו.
האשליה שנצליח פעם אחר פעם מביאה אותנו לחזור לאותן הפעולות, אנחנו מאמינים שהפעם אנחנו נצליח, הפעם נעשה שינוי סופי, הפעם נחווה שמחה אמתית.
בשלב מסוים אנחנו כבר רואים שזו אשליה, אך אנחנו לא מסוגלים להפסיק, כוחו של ההרגל הוא כל כך חזק, שאנחנו נהיים תלויים באובייקט ההתמכרות רק בשביל לחיות חיים רגילים.
המלחמה הפנימית בתהליך השחרור
ברגע שאנחנו מבינים ורואים את ההשפעות השליליות שלה ההתמכרות שלנו, אנחנו מתחילים לחשוב, יאללה אני הולך להפסיק, יאללה אני הולך לסיים עם זה, עכשיו אני באמת רואה שזה לא טוב בשבילי, אני הולך להשתחרר מההתמכרות אחת ולתמיד.
ככה אנחנו חושבים, אך מהר מאוד אנחנו מגלים כמה דברים: ההתמכרות הרבה יותר חזקה מכוח המחשבה שלנו, אנחנו נמצאים במלחמה פנימית תמידית, אנחנו עדיין מחפשים בריחות אחרות מעצמינו, אנחנו מתחילים לחוות בושה ואשמה שאנחנו לא מצליחים להיגמל.
כל החוויה הזאת יוצרת מלחמה פנימית רצינית בה: אנחנו כועסים, מקניטים, מרגישים בושה ואשמה כלפי עצמינו. ומבוקר עד ערב אנחנו מוצאים את עצמינו מתחרפנים במלחמה כנגד אובייקט ההתמכרות שלנו.
התמונה שלו עולה בראשנו, בבטן אנחנו מרגישים רצון עז לטעום ממנו רק עוד פעם אחת, לקחת עוד ביס אחד, עוד שכטה אחת, עוד פרק אחד, וכל פעם אנחנו מוצאים את עצמינו חזרה בתוך ההתמכרות.
ואז אנחנו מאשימים את עצמינו: איך נפלתי שוב? איך זה קרה לי? איך האמנתי למחשבות?!
אנחנו אומרים שזה לא יקרה שוב ואנחנו שוב נופלים להתמכרות. המלחמה נמשכת ולרוב אנחנו לא יוצאים מה זה לגמרי, אפילו אם במשך תקופה אנחנו מצליחים להחזיק את עצמינו בסוף אנחנו מוצאים את עצמינו בחזרה בתוך אותו הבור.
האם יש דרך להיגמל מההתמכרויות שלנו ללא מלחמה? האם יש דרך להיגמל ללא הצורך לנסות חזק? האם יש דרך לשכוח לגמרי מהצורך ההתמכרותי שלנו?
אלא שאלות בוגרות, אלא שאלות שיובילו לשחרור אמתי ועמוק, לשחרור מהשורש ההתמכרותי.
שינוי תודעתי – התעוררות!
הדרך שאני רואה לשחרור מהתמכרות, אינו מתעסק בכלל באובייקט ההתמכרות שלנו, איני מחפש להביא שינוי ספציפי, אני רוצה להביא שינוי תודעתי שבו יש התעוררות מהאשליה שהשמחה נמצאת באובייקט חיצוני, אך בשביל זה אנחנו צריכים להדליק את האור בבית הפנימי שלנו.
כרגע אנחנו נמצאים בחשכה, אך אני לא מחפש להילחם עם החושך, זה מטופש, אם אני רוצה להביא אור, אני צריך פשוט להביא אור, החושך הוא לא משהו אמתי שנמצא בתוכי.
כשאנחנו רוצים אור בחיינו אין לנו לחפש איך לגרש את החושך, יש אלינו למצוא איך להביא את האור, אין צורך להילחם בחושך הוא לא אמתי, הוא נמצא רק כשאין אור.
ומלכתחילה התחלנו לחוות את הרצון ההתמכרותי בגלל החושך שהיה בחיינו, בילדות חווינו פגיעה, חוסר ביטחון עצמי, ומחשבות אשר אומרות לנו שאנחנו לא ראויים, לא מספיק טובים.
לא ידענו איך לעבוד עם החושך הפנימי הזה, אז ניסינו לברוח ממנו, וההרגל לברוח על ידי התמכרויות ותענוג הפך למצב הרגיל שלנו. לא הרבה אנשים כיום השתחררו מהמצב התודעתי הזה.
המצב הזה הוא הבסיס הקיומי של בני האדם לאורך ההיסטוריה וקטנה כמות האנשים שהשתחררה ממנו, אך אני בטוח שעם הסברה נכונה, עם הבנה נכונה, המון אנשים יכולים ללמוד מחדש את דרך העולם הפנימי, ולהביא אור לחיים שלהם.
עד כה למדנו מלחמה או בריחה, אני הייתי רוצה להביא את הפתרון האמתי, שנמצא לא בבריחה ולא במלחמה. הפתרון נמצא בקבלה, בהתעוררות, במודעות.
עד כה ניסינו להביא שינוי בעולם המחשבות והרגשות על ידי שליטה. אך זה לא עובד, אני רוצה להביא שינוי עמוק יותר שכולל התעוררות של האני האמיתי, הדלקת האור בבית הפנימי, איזון פנימי, שלווה, ועוצמה פנימית.
בשביל זה אני הולך להשתמש בדרך המדיטציה, יש לי מאמר שלם על מדיטציה, אך אנסה להעביר פה את הזווית שבה אנחנו רוצים להסתכל בנוגע להתמכרויות ספציפית.
מדיטציה להתמכרות – התעוררות ותובנה.
מדיטציה קודם כל אינו אקט ספציפי, כמובן שהאקט הוא מאוד חשוב בתהליך ההתעוררות, אך מדיטציה אינו רק האקט של הישיבה בעיניים עצומות , מדיטציה הינו מצב תודעתי שמכיל כמה הגדרות אשר יביאו לשינוי פנימי.
במדיטציה השינוי מגיע לא על ידי מלחמה עם עצמינו ולא על ידי בריחה מעצמינו, אנחנו מביאים שינוי על ידי קבלה של עצמינו, אך בשביל לקבל את עצמינו יש צורך לשחרר מההרגל להילחם בעצמינו.
הדרך של המדיטציה, היא דרך של זיכרון עצמי, לא של שכחה עצמית, של חיבור לעצמי, לא של בריחה מעצמי, במקור העצמי הזה שאנחנו מפחדים ממנו כל כך הוא המקור לשמחה כשאנחנו נותנים לו תשומת לב.
בעצם המקור לסבל שלנו לא נמצא בזיכרון העצמי, הוא נמצא בחוסר הרצון שלנו להיות עם עצמינו ולתת תשומת לב לעצמינו.
המדע מאחורי המדיטציה הוא כזה שתשומת הלב שלנו נכנסת פנימה עם קבלה מלאה של כל התחושות והמחשבות שנמצאות בתוכנו + ערנות + ביטוי חופשי + חוסר שיפוטיות + תשומת לב לרגע הזה ויש לנו מתכון מנצח לשחרור מהצורך באחר ושמחה פנימית שאינה תלויה בדבר.
אך הדרך לא תהיה פשוטה בהתחלה, אנחנו נצטרך לקחת את התעוררות שלנו בידיים, והצעדים הראשונים יהיו מפגש ראשוני עם כל מה שהדחקנו בתוכנו,
והרצון הראשוני שלנו יהיה לברוח שוב, אך הפעם אנחנו צריכים לקחת החלטה נחושה להתעורר מהאשליה, להתעורר מחלום הבלעות ולהפוך למאסטרים של החיים שלנו.
אנחנו מסובבים את העיניים שלנו פנימה ופשוט צופים בכל המחשבות והרגשות, בכל השינויים, בעליה ובירידה של הרצון לצאת החוצה, לעשות משהו אחר, להתענג על אובייקט חיצוני שיגרום לנו לשכוח מעצמינו.
כל רגע שבו עולה המחשבה והרצון לשכוח את עצמינו על ידי אובייקט חיצוני, אנחנו חוזרים לחוויה של עצמינו, אנחנו נזכרים בעצמינו. אנחנו נשארים עם מה שקיים בתוכנו, אם זה כאב, השתוקקות, או כל תחושה אחרת.
1. הפסקת הרצון לשנות, לשלוט וליצור.
אחד הרצונות העמוקים שלנו כבני אדם מכורים הוא הרצון לא להרגיש סבל או כאב בשום צורה. אך לצערנו הרצון הזה רק גורם לעוד ועוד סבל להגיע לחיינו, לעוד ועוד כאב להגיע לחיינו.
ככל שאנחנו מנסים להדחיק אנחנו פוגשים יותר ויותר צורות של הכאב הפנימי שלנו.
השינוי שצריך לבוא בתחילת הדרך במיוחד הוא כזה שמבין ש: יש בי כרגע כאב פנימי, יש בי סבל, אני הולך לקבל אותו, להיות אתו, לתת לו תשומת לב, לא לנסות לשלוט בו, לא לנסות לשנות אותו.
על ידי קבלה מלאה של המחשבות והרגשות מגיע הסוף למלחמה, הסוף לניסיון לשנות את מה שקיים בי. במצב התודעתי ההתמכרותי יש רצון כל הזמן לשנות את המחשבות, לשלוט בהן, לשנות את התחושות ולשלוט בהן, אנחנו יוצרים בזבוז אנרגיה ענקי ומוצאים את עצמינו ללא הישג וללא שום שמחה.
בזבוז האנרגיה העצום הזה גורם לנו שוב ושוב לחזור להתמכרויות, ואנרגיה זה מה שאנחנו צריכים בשביל להביא שמחה לחיים שלנו, שמחה אשר תראה לנו שהאובייקטים החיצוניים האלה הם לא יותר מסבל.
כשמגיעות מחשבות רעות אני מקבל את המחשבות ונותן להן להיות. כשמגיעות תחושות רעות אני מקבל ונותן להן להיות. כשמגיעות מחשבות טובות אני נותן להן לבוא וללכת, שמגיעות תחושות לא נעימות אני נותן להן לבוא וללכת.
אני לא נלחם בטבע של המיינד (המערכת הפסיכולוגית) – הטבע של השינוי בלתי מפסק, של תחושות ומחשבות שבאות והולכות, באות והולכות, בצורה רנדומלית.
ברגע שתפסיק לרדוף אחרי שמחה בחוץ תוכל לחוות את השמחה.
הריצה אחרי השמחה, היא בעצם הבריחה ממנה.
2. ישיבה במדיטציה – הדלקת האור הפנימי
בשביל ליצור שינוי אמתי , יש צורך בפרקטיקה, יש צורך בהבאת מודעות בדרך ישירה, מדיטציה בישיבה היא הדרך הכי ישירה להבנת מה שאני אומר פה והבאת שמחה אמתית לחיינו.
בתחילת הדרך ניתן זמן קצר למדיטציה ולאט לאט נתחיל להעלות, בהתחלה נשב ל-5 עד 10 דקות וננסה להעלות על בסיס שבועי את זמן המדיטציה שלנו.
ננסה להעלות במינימום 5 דקות בשבוע, ולבסוף להגיע לשעה רצופה כל יום.
בהתחלה יהיו הרבה אתגרים בישיבה במדיטציה, כל ההרגל הישן כל הזמן לעשות משהו, להיות עסוק במשהו, ולשכוח מעצמינו יהיה שם בכוח מלא. אנחנו נצטרך עוגן, עוגן שבו נשתמש בשביל להישאר בתנוחת המדיטציה ולשרוד את הזמן אשר שמנו בשעון המעורר אם זה 10 דקות, 20 דקות, או שעה.
העוגנים שלנו הן: התחושות בגוף, הנשימה הנכנסת ויוצאת מהאף, תחושת העלייה והירידה של הנשימה בבטן, רעשי העולם החיצוני(מכוניות, רעש המזגן, ציפורים, ילדים).
העוגנים האלה יעזרו לנו להיות מקורקעים בעצמינו, והם ישנו את המצב התודעתי שלנו מהר מאוד משיכחון עצמי לזיכרון עצמי. זיכרון עצמי יביא לירידה ברצון לרדוף אחר תחושות נעימות ולברוח מתחושות לא נעימות.
לאט לאט הרצונות שלנו יאבדו מהכוח שלהן, אנחנו נלמד להיות הצופים של המחשבות שלנו והתחושות שלנו ונראה את הטבע האמתי של המיינד שלנו, טבע של שינוי מתמד, שום דבר לא נשאר לנצח ולכן אין צורך להילחם או לברוח מעלייה של תחושה או מחשבה זמנית וחולפת.
אך את זה אנחנו לומדים לא על ידי המילים של האחר, או ספרים, אנחנו לומדים את זה ברמה החווייתית על ידי ישיבה במדיטציה כל יום, ישיבה רצופה.
אם אנחנו יכולים להגיע לשעה ברצף של מדיטציה במשך תקופה, אנחנו נביא לשינוי כל כך עמוק שנשכח לגמרי מההתמכרויות שלנו ונהפוך למאסטרים של החיים שלנו.
אך את זה בונים לאט לאט, מתחילים ועולים יום אחר יום, לומדים להיות עם עצמינו, לא לברוח ולא לנסות לשנות או להביא תחושות נעימות על ידי מעשים אשר מביאים לשכחה עצמית.
3. לגלוש על תחושת ההשתוקקות
מדיטציה הידועה לשחרור מהתמכרות היא גלישה על גל ההשתוקקות. כאשר גלים גדולים של השתוקקות מגיעים אנחנו לרוב נופלים למלחמה או לבריחה. אך לעלות על גל התחושה וגלוש עליה היא גישה מדידטיבית מעולה שרלוונטית לכל רגע בחיי היום יום.
כל רגע שהתחושה מגיעה אנחנו גולשים עליה ולומדים להיות אתה ולחוש אותה במלוא עוצמתה עד שהגל יורד. אנחנו נותנים לעצמינו לגלוש על הגל לא משנה כמה הוא גדול ומאיים. אנחנו חווים את התחושה לעומק ונותנים לה לבטא את עצמה ללא מעצורים עד שהיא מחליטה שהגיע זמנה לסיים.
אני משאיר פה עוד כמה מאמרים בנוגע למדיטציה שכתבתי במקרה ויש עוד ספקות ושאלות, אך אני ממליץ לקפוץ למים העמוקים וללמוד לשחות על ידי הניסיון האישי, להתחיל לפנות זמן כל יום למדיטציה במטרה להשתחרר לגמרי מהאשליות של המיינד ולקחת בחזרה את השליטה בחיים שלנו על ידי קבלה וחוסר שליטה.
לקפוץ למים העמוקים, אין להקשיב למחשבות
בתחילת הדרך לעלייה במצב בתודעה שלנו ובשינוי פנימי עמוק יהיה צורך לקפוץ למים וללמוד לשחות, אין מדריך שיכול לעזור לנו, ואנחנו צריכים להבין את המכניקה ואת הדרך לבד.
כמובן להיעזר באחרים זה מעולה, עם קבוצות של מכורים, קבוצות מדיטציה, תרפיה ועוד…
אך אם אנחנו באמת רוצים לראות שינוי עמוק אנחנו נצטרך לקבל החלטה נחושה בתחילת הדרך לא להקשיב למחשבות. הפחד העמוק ביותר של המחשבות הוא מדיטציה, כי הוא מביא לסוף שלהן בתהליך של ניקוי פנימי.
ואם אנחנו לא נגיד למחשבות שלנו, שעכשיו אנחנו המאסטרים ולמרות הכאב הגדול שנמצא בהתחלה נקפוץ למים ונעשה את כל מה שאנחנו יכולים כדי לשנות את מצב התודעה שלנו ולעלות למעלה.
בהתחלה אין לפחד מהכאב, מהמחשבות המפחידות, יש לצפות בכל המחשבות והתחושות כאשליה חולפת ולשמור על המילה גם זה יעבור בתור מנטרה, המנטרה הזאת תעזור לנו לעבור את הרגעים הקשים ללא ניסיון לשכוח את עצמינו.
יש לצפות בכל המחשבות והתחושות כאשליה חולפת ולשמור על המשפט "גם זה יעבור" בתור מנטרה
כל הזמן במשך היום יש לזכור את עצמינו ולהזכיר לעצמנו שגם הרגע הזה הולך לחלוף, גם בתוך המדיטציה, וגם במהלך היום, כך נוכל לעבור את שלב הריפוי הראשוני ולחדור תחת מנגנוני המחשבה ללא חזרה אחורה או איבוד של ההתקדמות שהשגנו.
בכל פעם שנשכח את עצמינו ונחזור לחיפוש אחר תחושות נעימות באובייקטים חיצוניים, תהיה נפילה קטנה במודעות ובהתקדמות הפנימית שלנו, אך אם נמשיך עשות מדיטציה ונרים את עצמינו מהר ללא בושה ואשמה נוכל להתקדם בקצב מעולה ולראות תוצאות בזמן מואץ.
כל עוד נקבע שהמדיטציה היומית שלנו היא קדושה, נוכל לראות התקדמות. כל עוד נחליט לזכור את עצמינו, את הטבע החולף של המחשבות והרגשות, ואת המנטרה "גם זה יעבור" יהיה לנו יותר קל לעבור את השלב הראשון ולשחות במים בצורה מיטיבה.
התקדמות בדרך ותוצאות
אם אנחנו באמת לוקחים ברצינות את הדרך שלנו לאחר לא פחות מכמה שבועות, אנחנו אמורים לעבור דרך מרבית מצבורי הכאב שלנו, ולעלות במודעות, אמור להגיע שינוי שבו נוצרת הרבה אנרגיה פנימית.
האנרגיה הפנימית הזאת מביאה אתה: חופש מהרצון להתמכר לאובייקטים חיצוניים, שמחה פנימית שאינה תלויה בדבר, שלווה, איזון, ביטחון עצמי, תחושת שליחות, אהבה וחמלה.
כל הדברים האלו יהוו בסיס חדש לחיים שלנו ויעזרו לנו לחיות חיים שטובים לנו ולאחרים, כל הדרך שבה אנו רואים את העולם תשתנה עכשיו שאנחנו פועלים מעוצמה פנימית ולא מחולשה פנימית.
אנחנו נהיה חזקים אל מול אתגרי החיים ונוכל לעזור לאחרים להשתחרר מהסבל הפנימי שלהם.
ולבסוף נוכל גם למצוא את המתנה שלנו, את הכישרון החבוי שלנו, ולהביא אותו לעולם. נוכל לחיות חיים מלאים וטובים.
חיים מלאים בשמחה ולא תענוג, בשלווה ולא לחץ, בפשטות ולא בחמדנות, לבד אך לא בבדידות, ביחד אך לא בהיקשרות, ברוגע אך לא באדישות, בחמלה אך לא בהתנשאות, בהצלחה אך לא בתחרות.
מאחל לכולנו לחוות את האושר הפנימי, את העוצמה הפנימית ולהיות חופשיים מאשליות המחשבה והרגש. אמן שכל היצורים החיים יהיו מאושרים.
מוזמנים לפנות אליי ביצירת קשר או בתגובות לשאלות נוספות בנושא , בהצלחה 🙂