או סי די מביא סבל רב לחיים שלנו, המון כאב וצער. בלבול גדול עולה בנו בעקבות המחשבות שמראות לנו מציאות מדומה אך אנחנו רואים בה אמתית. הצורך כל הזמן לתקן דברים ולראות את החוסר שלמות שבהם.
חרדות ותחושות חנק איומות אם אנחנו לא מקשיבים למחשבות שלנו. פחדים ורעיונות הזויים שאינן מתאימות למוסר ולדרך שלנו. המחשבות אוכלות אתנו מבפנים וגורמות לסבל רב.
מאמר זה מתחיל בocd סיפורים אישיים מהאינטרנט במטרה להראות את המצב מכל הצדדים, להבין שאנחנו לא לבד.
לאחר השיתופים אדבר על הדרך לטיפול בOCD מהשורש, וההבנה של המקור לOCD ולמחשבות טורדניות.
סיפור אישי OCD על דת:
היו לי מחשבות וקומפולסיות או סי די משתקות מאז שהייתי ילדה, אבל התסמינים השתנו מאוד בהתאם למצב חיי.
אני זוכרת לראשונה תחושה מאוד חזקה של אובססיות מוסריות כילדה קטנה, כמו לא לדרוך על חלזונות, לעולם לא לספר שקרים או לחשוב מחשבות רעות כי חשבתי שרגשות כאלה עלולים איכשהו לגרום לי להרוג את הוריי או אחיותיי. אני זוכרת שסיפרתי שקר קטן, תמים, של ילדה בבוקר מות סבי, והייתי מלאה פחד ואשמה במשך שנים אחר כך.
ככל שהתבגרתי ולמדתי לקרוא, האובססיות המוסריות הללו התמקדו יותר ויותר בדת ובאמונות טפלות. לא גדלתי בבית מאוד דתי, אבל קיבלתי תנ"ך לילדים במתנה ממישהו והאמנתי בו לגמרי, התחלתי לחזור על תפילות לעצמי לאורך לילות ארוכים ללא שינה.
כנערה, המחשבות הדתיות הללו פינו את מקומן למחשבות חודרניות מיניות קשות והרבה חרדה. התחלתי לשאול אם אני לסבית, טרנסית, דו, אנס פוטנציאלי, פדופילית, זונה, זונה, מפורקת וכו'. הפסקתי לאכול, לא בגלל שרציתי להיות רזה יותר אלא בגלל שחשבתי שליצור כל כך נורא כמו האני המלוכלך שאני לא מגיע לאכול. התחלתי גם לחתוך עור כמו גם סוגים אחרים של פגיעה עצמית. העבודה בבית הספר שלי התחילה להיות מושפעת קשות. בגיל 17, ניסיתי להתאבד בפעם הראשונה על ידי חיתוך פרקי הידיים שלי, אבל למזלי הפסקתי לפני שחתכתי עמוק מדי.
בגיל 19 החלטתי שאני לא מספיק אמיצה מכדי להתאבד, אז אנסה להירצח במקום. לקחתי סיכונים מיניים מטופשים, התחלתי לשתות, וכתוצאה מכך ממש נפגעתי. אבל לא נהרגתי. לקחתי עבודה בשכר נמוך וחסכתי את כל הכסף שקיבלתי. נסעתי לבדי באפריקה, אזורי מלחמה במזרח התיכון, דרום אמריקה. כל כך הרבה פעמים הסתבכתי בצרות עמוקות. אבל אני לא נהרגתי. תסמיני ה-OCD שלי בקושי היו מורגשים בתקופה הזו של חיי, קצת מוזר, לא?
מכיוון שלא נהרגתי והכסף שלי אזל, חזרתי הביתה והתחלתי לשתות שוב. תסמיני ה-OCD פגעו בי במלוא העוצמה – גם האלכוהול לא בדיוק עזר. התחלתי להיפגע גם ממחשבות על זיהום – בראש כבר לא הייתי רק חוטאת, זונה, אנס, הייתי שורצת גם טפילים ומחלות מין, וכנראה שתהיה לי פסיכוזה בקרוב, והשתגעתי, אני הייתי הורגת את כל מי שאהבתי בקסם כלשהוא, לא הגיע לי לאכול. למזלי, הלכתי לרופא ונשלחתי לטיפול בדיבור לכמה חודשים. זה הרגיש טוב יותר אבל לא ריפא אותי. השתפרתי מספיק כדי להתחיל כמה שיעורים בקולג' ולשמור על משרה חלקית במלצרות.
התחלתי מערכת יחסים בריאה בפעם הראשונה בחיי, עם הגבר שהוא עכשיו בעלי. היה לי מלא OCD ביחסים – תמיד שאלתי אותו אם הוא אוהב אותי, אם הוא אוהב אותי, אם הוא אוהב אותי. התחלתי להיות אובססיבית על כך שאני בטעות לא אהיה נאמנה. פחדתי אפילו לדבר עם גברים אחרים כי הייתי חושבת שאיכשהו אתבלבל ואקיים איתם יחסי מין. התלבשתי בבגדים רחבים והפסקתי להתאפר, ולבסוף לא יצאתי מהבית בלי בעלי מחשש שאולי סתם אקיים יחסי מין עם מישהו ברחוב אם הוא לא יהיה איתי (שימו לב, לא היה שום כוח או קנאה או משהו מצידו, זה הכל בראש שלי).
לבסוף, הוא היה שפוי מספיק כדי לשלוח אותי לפסיכיאטר – הוא ממש הלביש אותי, חיבק אותי והושיב אותי באוטובוס לכיוון בית החולים הקרוב. הוא קבע את הפגישה אבל אמר לי ללכת בעצמי כי חשוב לי להיות מסוגלת לעשות דברים בעצמי. אני, כמובן, ידעתי שמשהו לא בסדר: זו הייתה אותה בחורה שנסעה לבדה ברחבי מערב אפריקה, עכשיו מפוחדת מכדי אפילו לנסוע באוטובוס בעצמה.
הפסיכיאטר התחיל לשאול שאלות ואני נשברתי בבכי אחרי בערך שלוש שאלות, הכל התאים כל כך מושלם. אובחנתי ונטלתי תרופות ו-CBT. ומאז יש לי חיים חדשים.
אנחנו מצפים לתינוק עכשיו, ומאז שנכנסתי להריון תסמיני ה-או סי די התחילו להתגנב אליי בחזרה בכוח מחודש. למזלי, אני מקבלת הרבה עזרה מקצועית. יש לי עבודה טובה וחיים כל כך יציבים שלא יכולתי אפילו לדמיין.
וואו זה מרגיש מוזר לכתוב את זה. אני חייבת לעצור ולחשוב קצת על הדברים. אבל תודה ששאלת.
סיפור אישי OCD מחשבות מיניות:
תמיד הייתי חושב יתר על המידה, אבל מעולם לא הבנתי שיכול להיות לי או סי די.
באפריל השנה התחלתי לקבל מחשבות חודרניות בעלות אופי מיני שגרמו לי להתחיל להטיל ספק בערכי המוסרי ובאישיותי. מאז, הם התפתחו למצב שאני מרגיש חרדה 24/7 ולא יכול לעשות או ליהנות מדברים כמו שעשיתי קודם.
עדיין לא אבחנתי ואני יכול לראות איש מקצוע רק בחודש הבא.
אני רק מנסה לקבל את המחשבות, ואני גם נאבקת להיגמל מהתמכרות לפורנוגרפיה, כי זה מה שגרם למוח שלי לעודף מיניות מלכתחילה.
חלק מהסימפטומים שלי כוללים:
חשיבה חודרנית מתמדת;
תגובה מתמדת במפשעה;
חוסר מוטיבציה;
דחיינות מוגברת;
קשיים בהליכה או בביצוע משימות פשוטות בגלל התגובה המפשעתית והמחשבות החודרניות;
הסלמה מתקדמת של טריגרים.
סיפור אישי OCD מגע ומשטחים:
אובחנתי עם או סי די לפני שנה, אבל בכנות סירבתי להאמין בזה כי ההשקפה הצרה שלי על OCD לא כללה אותי ("אני לא עושה את הדבר המוזר הזה עם שטיפת הידיים").
אבל לאחר זמן מה התחלתי להבחין בכמה דפוסי או סי די במהלך חיי.
כשהייתי ילדה, היה לי דחף עז לאזן הכל, במיוחד עם מגע. אם נגעתי במשהו ביד ימין, הייתי צריכה לבצע את אותו המגע בדיוק עם יד שמאל – אותו פרק זמן, אותו לחץ, אותו משטח. הרגשתי ממש לא בנוח אם אני לא יכולה לעשות את זה.
תמיד היו לי מחשבות חודרניות. כבר בגיל 6 היו לי את המחשבות האלה שאני פוגעת במישהו, כולל המשפחה שלי, ובפנים הייתי נוזפת בעצמי על שחשבתי אותן.
בקולג', התחילו לי בעיות עם דת. התחלתי לחשוב שמחשבות חודרניות נשלחו מאלוהים, אבל כשהמחשבות האלה כואבות או לא הגיוניות, לא יכולתי להתמודד עם זה. התחלתי לפתח קומפולסיות של פגיעה עצמית, כמו לצבוט את העור שלי, לנעוץ בעיניי ולסטור לעצמי כדי להפסיק את המחשבות.
כעת נראה שה-או סי די שלי הפנה את המיקוד שלו למערכת היחסים שלי (rOCD). אני כל הזמן בספק אם הוא אוהב אותי או לא, אם אני אוהבת אותו או לא, אם אנחנו בסדר ביחד, גם אם הכל מרגיש נחמד תמיד יש את ההרגשה המתמשכת הזאת שמשהו לא בסדר ואני תמיד מרגישה שאני צריכה לסמוך על זה כי כולם אומר "סמכי על הבטן שלך" אבל כאשר יש לך או סי די, פשוט אין לך את המותרות.
אני חוזרת לטיפול בגלל זה.
סיפור אישי OCD מרקמים וסדר:
היו לי תכונות אובססיביות-קומפולסיביות מאז שהייתי ילד. נהגתי לבלות שעות בארגון הצעצועים שלי, הייתי דוקר את העור שלי עד שהוא כאב מדי או שדימם , כמעט כל הזמן נגעתי בשיער שלי, והייתי מחפש באובססיביות טקסטורות מסוימות ונמנע מאחרים.
אני אהיה בייסורים הכי גדולים אם אצטרך לגעת או להחזיק במרקם רע. אפילו כשנראיתי נורמלי כלפי חוץ, הייתי סופר כמעט כל הזמן בראש. חשבתי שכל זה נורמלי. ואז אחד מהורי חלה, והתסמינים שלי החמירו.
לא יכולתי לסבול לצאת מחדר שהיה בו ספרים לא מאורגנים. הייתי בספרייה שעות רק מסדר את המדפים באלפביתי. אם הייתי צריך לעזוב לפני שהרגשתי מוכן זה היה פשוט נורא.
בחדר שלי, ביליתי לפחות שעה ביום בארגון המדפים שלי. לפי שם המשפחה של המחבר. לפי נושא. לפי מספר עמוד. זה היה מגוחך. מעולם לא היה סדר שהרגשתי מרוצה ממנו לחלוטין.
היה גם טקס שהייתי צריך לעשות בזמן הקריאה. לא יכולתי באמת ליהנות מכלום בלי לכמת את זה בדרך כלשהי. אני מנסה להיות טוב יותר עכשיו. אם אתפוס את עצמי עושה משהו שחוזר על עצמו כדי למנוע חרדה, אנסה למקד מחדש את האנרגיה הזו במשהו חיובי על ידי הליכה, ניקוי ראש, האזנה למוזיקה.
אני מנסה לזהות ולהימנע מלעורר דברים, כמו שהבנתי שאני לא יכול להיות טבעוני כי זה גורם לי לפקפק בטוהר של כל חתיכת אוכל ואז אני לגמרי לא מסוגל לאכול. אני מסתפק בלהיות צמחוני קפדני במקום, כי זה לא נראה לי מתיש. גם רישום ביומן עוזר לי מאוד, ומנסה להיות כמה שיותר נקי מלחץ. יש ימים שאני פשוט רוצה לקרוע את כל העור שלי ולהפסיק לאכול עד שאמות, אבל גם למדתי לזהות שהרגשות האלה חולפים תמיד.
סיפור OCD טקסים מיניות וניקיון:
הייתי בן 13 כשהתחלתי להבין שמשהו לא בסדר איתי. ביום שבו ה-או סי די שלי סוף סוף הופיע בתוכי, יצאתי לקמפינג עם המשפחה שלי. אני זוכר שאבא שלי קנה לי קלע לטיול והייתי ביער וחיפשתי משהו בשביל להשתמש בו. לבסוף מצאתי סלע והטלתי אותו על פני היער.
אני זוכר ששמעתי, אבל לא ראיתי "חבטה" גדולה ומסיבה כלשהיא בשנייה ששמעתי אותו הרגשתי חרדה איומה. אני זוכר מאוחר יותר באותו לילה שחשבתי לעצמי "מה אם הסלע הזה שזרקתי פגע במישהו?" "לא, זה בלתי אפשרי, זה לא כל כך הגיוני" לא ידעתי שזו מחשבה חודרנית שנגרמה מה-OCD שלי, שאפילו לא ידעתי שקיימת בי בזמנו.
יצאתי ליער לחפש את האדם שאולי פגעתי בו, אך שום אדם לא היה שם. חודש לאחר מכן של הייתה החמרה נוספת של ה-או סי די שלי. סוף סוף החלטתי לספר לאמא שלי מה עובר לי בראש בנובמבר 2013 (תזכור שאין לי מושג מה זה OCD אז באמת חשבתי שאני לא שפוי) אמא שלי קבעה שזה OCD (היא אחות) ונקבע לי תור לרופא כדי לברר בוודאות.
אין ספק, אבחנתי עם חרדה, דיכאון ו-או סי די. העובדה שכל האבחנות האלה הגיעו אליי באותו הזמן, שיבשה קצת את מוחי. לא יכולתי לחשוב ישר. קיבלתי תרופות ואני עדיין ממשיך ליטול אותן עד היום.
בואו ניכנס לכמה מהטקסים שלי, האובססיות וכו'. עבורי, ה-או סי די שלי מגיע בפרקים גרועים מאוד ולפעמים סובבים סביב דברים מסוימים. חוויתי HOCD, (OCD הומוסקסואלי: הפחד שאתה עלול להיות הומו, מטיל ספק במיניות שלך/התעמקות בחוויות העבר כילד.
היה לי גם OCD במהלך ההופעה הראשונה של הסימפטומים שלי. זה הרבה פחות מסתובב סביב חיידקים עכשיו אבל בעבר זה היה נורא. הייתי שוטף את ידיי עד שהן מדממות ונפתחות מרוב יובש.
הייתי מתקלח כמעט 3 מקלחות ביום. הייתי יושב שעות על המחשב ומחפש מצבים רפואיים ומפחיד את עצמי בגלל מחלות. ואם הייתי מגיע לתסמין שיש לי, הייתי חושב אוטומטית שיש לי את המחלה הזאת והייתי בטוח ב-1000% שאני הולך למות.
הייתי גם מנקה טקסית הכל בבית, בודק שוב כדי לוודא שהתנור כבוי וכו' כדי לוודא שאני ומשפחתי בטוחים מכל פגיעה. חוויתי גם ROCD דתי: הפחד להעליב את אלוהים, פחד ללכת לגיהינום וכו'.
אני זוכר שבקושי יכולתי לעשות כל דבר עם החיים שלי כי הייתי לגמרי מאובן מלהעליב את אלוהים וללכת לגיהינום. אלה רק כמה דברים על המאבק שלי עם או סי די.
נרוץ קדימה ל-2019, אני עכשיו בן 18 והלכתי למספר פסיכולוגים, מטפלים וכו'. ורק אחד במיוחד עזר לי. נאמר לי שהמחשבות שלי היו מאוד לא רציונליות ונתנו לי דרכים לנסות ולהסיט את המחשבות מלהיכנס למרחב התודעתי שלי. ה-או סי די שלי עדיין שם אבל עכשיו זה הרבה יותר ניתן לניהול. היו לי רק כמה פרקים לאחרונה, שבהם החרדה שלי עברה את הגבול וה-או סי די שלי הופעל בצורה קשה מאוד. אבל בדרך כלל אחרי שבוע של התמודדות עם הפרקים אני מתחיל להשתפר. תודה לכולכם על ההקשבה, וזכרו, אתם לא לבד! הכל דפוס חשיבה לא הגיוני. לפחות בשבילי.
או סי די טיפול
יש המון שיטות ודרכים לטפל או סי די אך בראיה שלי, בראיה של המזרח ובראיה שהפסיכולוגיה המודרנית מתחילה להבין לאט לאט. המקור לOCD נמצא ברגש.
זה מאוד מבלבל בגלל שאנחנו חווים את האו סי די כמחשבות שלא מפסיקות להגיד לנו מה צריך להיות, מה לעשות, איך לחיות, ממה להיזהר, ממה לברוח ועוד…
כמו שראינו בסיפורים, בכל סיפור יש משהו שחוזר על עצמו, האדם מפחד מאוד מהמחשבות שלו והוא חסר אונים מולם.
בחלק מהסיפורים אפשר לראות או סי די קשה מאוד שמכיל בו מחשבות על מוות, אלוהים, והרצון לעשות דברים נגד אנשים שאנחנו אוהבים ונגד עצמינו.
אך השאלה בטיפול באו סי די היא לא המקרה האישי, היא לא הקומפולסיות המשתנות, היא לא ההתנהגות כפייתית, היא לא האובססיה לניקיון והיא לא השטיפת ידיים הכפייתית.
השאלה האמתית היא מה מתחבא בעולם הרגש שגורם למחשבות האלו לחזור על עצמן. יש משהו עמוק בתת מודע, משהו רגשי שמתחבא מעינינו וגורם למחשבות להתנהג בצורה כזאת.
יש איזה פגיעה ישנה שהביאה לחוסר איזון, טראומה, חרדה, פחד, אשמה ובושה שנמצאים עמוק בתוכנו. פגיעה בעבר גרמה להדחקה של הרגש.
יש אנשים שיגידו שהם לא זוכרים שום טראומה, שיגידו שהייתה להם ילדות מופלאה והם לא מבינים איזה בעיה יש להם ברגש.
אך יש להבין שאנחנו כבני אדם מאוד רגישים, מאוד פגיעים, אפילו הדבר הכי קטן יכול לשלוח אותנו להדחקה, בושה, אשמה, חרדה ופחד. במיוחד בילדות חוויות רגילות יכולות להיות מאוד טראומטיות.
יש גם אנשים שהדחיקו כל כך עמוק את הזיכרון של הטראומה שהם אינם זוכרים את החוויה, אך החוויה עדיין משפיעה עליהם בעולם הרגשי ומתנהל בתוכם כל הזמן מלחמה בין המחשבות לרגשות.
התנהגות כפייתית
הטיפול באו סי די הוא טיפול שמתרכז ברגש ולא במחשבות אין צורך לפתור את ההתנהגות הכפייתית, ההתנהגות הכפייתית היא מנגנון הגנה שמטרתו להגן עלינו מהכאב שנמצא ברגש.
ההתנהגות הכפייתית היא בעצם דרך של המחשבות ליצור ניתוק מעולם הרגשות. המחשבות נותנות לנו מטלות בניסיון לפתור תחושות של פחד, אשמה, בושה, חרדה ועצב.
המחשבות דואגות שכל פעם שעולה תחושה כואבת בעולם הרגש יהיה פתרון לבעיה על ידי התנהגות כפייתית. המחשבות רואות את הכאב ברגש ועוצרות אותו מלעלות הן נותנות לו סיבה ומנסות להסביר את הכאב ואת הצורך לפתור אותו.
לדוגמא: אתה יושב ואוכל ופתאום בעולם הרגש מגיעה תחושה לא נעימה וכואבת, המחשבות מיד מתרגמות את זה לסיבה תוצאה ופתרון. המחשבות אומרות: אתה חייב לשטוף ידיים! אם לא תשטוף ידיים יקרה משהו איום ונורא! יש חיידקים מסוכנים! אתה מסכן את העולם! אתה מלוכלך! אתה מסוכן! בושה וחרפה!
ובתגובה לזה האדם הולך לשטוף ידיים בפעם ה-50.
הדוגמא הזאת היא רק אחת מהדרכים שבה או סי די מתפתח. שטיפת ידיים זו רק דרך אחת, OCD יכול להגיע במגוון דרכים. ה-OCD הוא מעגל בלתי פוסק בין הניסיון של המחשבות לכלוא את הרגש, לניסיון של הרגש לצאת לידי ביטוי ולהשתחרר מהגוף.
וככל שהרגש נהנית מיותר זמן בכלא כך היא יוצרת מוגלה יותר גדול וכך גם הניסיון של המחשבות להדחיק וליצור אשליות ובעיות גודל. ככל שהזמן גדל, הכאב הפנימי הגדל, החרדה, הבושה, הכעס, החוסר ביטחון עצמי והדיכאון גדלים.
ככל שהפצע גדול יותר כך המחשבות מייצרות תחבושות גדולות יותר להפסקת זרם הדם, אך הפצע גדל, המוגלה גדל, הטיפול הנכון לא נמצא והבעיות גדלות.
אדם יכול להתחיל בהתחלה במחשבות תמימות של חוסר ביטחון עצמי, לאחר מכן לעבור למחשבות מיניות אובססיביות ולא נעימות, לאחר מכן לעבור למחשבות על מוות ורצח.
אם הזמן האדם צובר יותר ויותר כאב בעולם הרגשי והמחשבות מייצרות יותר בעיות. וכמובן עם יותר בעיות מגיעות יותר פתרונות. בהתחלה הפתרון נמצא בשטיפת ידיים.
לאחר מכן הפתרון הוא לשטוף גם את הרצפה כל חצי שעה, לאחר מכן הפתרון הוא לכסות את כל הבית בניילונים כדאי שלא יכנסו חיידקים.
הטקסים גדלים, המחשבות נהיות יותר מפחידות, הכאב גדל וגדל.
אז איך עוצרים את התהליך הזה? איך מייצרים תהליך מרפא? איך משתחררים מהOCD? איך משחררים את הכאב הרגשי ונותנים מנוחה למחשבות?
או סי די טיפול טבעי
אז קודם כל הדרך היחידה לטפל באו סי די היא בדרך טבעית, תרופות אינן מרפאות, הן מדחיקות, הן משכיחות, אך הן לא מרפאות.(אני לא בהכרח נגד תרופות!)
אז כמו שאמרתי מקודם, המקור הוא ברגש.
אז השאלה הטיפולית היא איך נותנים לרגש מקום? איך משחררים את האחיזה ברעיונות ובמחשבות? איך עוצרים את המעגל? איך נותנים תשומת לב לתחושות העמוקות שבנו?
השיטה הטיפולית הכי עמוקה היא תשומת לב, ערנות, מודעות, חיבור.
לאחר הפגיעה הרגשית נוצר חוסר בתשומת לב לעצמינו וברצון לברוח מעצמינו, אחד מהדרכים שבהן ברחנו מעצמינו הוא על יד טקסים והתמכרות אליהם.
הרבה פעמים בנוסף להתמכרות לטקסים אנחנו מגלים שאנחנו נמשכים יותר ל: סמים, מין, אלכוהול, טלוויזיה, אינטרנט, הימורים ועוד מגוון של חוויות ממכרות.
אנחנו מחפשים להתנתק מעצמינו ולמצוא בכל מיני דרכים דרך לא להרגיש, לא להיות, להתנתק מהרגשות שלנו, לא להיות מודעים, לא להיות בתשומת לב.
עכשיו הבלבול הגדול יכול להגיע, המחשבה תעלה בנו שאנחנו מאוד מודעים, אנחנו בתשומת לב, אנחנו מחוברים מאוד לעצמינו, אנחנו מרגישים בדיוק את מה שקורה בתוכנו.
אך זהו לא המקרה, כי המודעות שלנו מלאה ברעיונות של מה שצריך להיות. אך זה לא רק מחשבה מבחינת מי שנמצא במצב של או סי די זה ממש המציאות, ההבחנה בין מציאות למחשבה נעלמת במקרים של או סי די וכמעט בלתי אפשרי לראות את ההבדל בין המחשבה לבין האמת.
המחשבה הופכת להיות אמתית, אנחנו חייבים לבצע את המטלה שניתנה לנו על ידי המחשבה, אנחנו לא באמת מודעים כי במודעות יש אפשרות לראות את ההבדל בין מחשבה למציאות, יש הפרדה גם בין האני האמתית לרעשים ולקולות שנמצאים לנו בראש.
טיפול טבעי באו סי די חייב לעורר את המודעות שלנו, להראות לנו את הדרך הדרך לעצמינו, לראות לנו מי אנחנו באמת, התהליך הוא חזרה לעצמינו, הוא תהליך של חיבור.
החיבור הזה הוא מקום שרוב בני האדם לא מכירים, וכל עוד החיבור לעצמינו לא מגיע, במצב של ניתוק ושינה של המודעות, נוצרת חוסר יכולת לראות את ההבדל בין המציאות האמתית לבין המחשבה המדומיינת.
אז איך אפשר להחזיר את החיבור למודעות? איך אפשר להתעורר ולראות שוב את ההבדל בין מציאות למחשב?
בתהליך הטיפול הטבעי באו סי די, האדם עובר דרך ההרגלים והניסיונות שלו לברוח מעצמו בחיי היום יום, הוא רואה את כל השיטות והטכניקות והוא מציב את עצמו במקום בו הוא יכול לחוות את את עצמו מבפנים גם עם זה כואב.
הדבר הכי קשה לרוב בני האדם הוא להיכנס פנימה, ופשוט להסתכל בשקט ללא תזוזה. הפחד הוא בגלל הפחד מכאב, הפחד ממוות. הכאב הפנימי הוא מאוד מפחיד והוא זה שמוביל לטקסים, התמכרויות והרגלים רעים.
אז בטיפול טבעי באו סי די , מדיטציה היא התרגול הבסיסי, כי הוא התרגול שמוביל לבהירות, איך בן אדם רוצה להבין את עצמו ולהבין את האו סי די שנמצא בו ללא צפייה בו?
אך הצפייה שאני מדבר עליה היא צפייה חוקרת, סקרנית, אוהבת, חסרת שיפוטיות ולא אחת שמובילה לשנאה עצמית, לרצון להיפטר מהמחשבות, לרצון לעצור ולשנות דברים בעולם הפנימי.
הבסיס לשחרור וטיפול באו סי די נמצא במדיטציה ותרפיה עם מדריך מוכשר ונעים. אני שולח אתכם למאמר שלם על אומנות המדיטציה ואשמח שתתחילו עוד היום ותראו את הנס לאחר כמה ימים של מדיטציה!
אם יש שאלות אתם מוזמנים לפנות אליי.