האם מחשבות טורדניות עוברות לבד?
מה הקשר בין התקף חרדה למחשבות טורדניות?
איך אפשר להעלים מחשבות טורדניות?
מה לעשות עם מחשבות טורדניות על אלוהים?
איך להתמודד עם מחשבות טורדניות על העבר?
האם מחשבות טורדניות עוברות לבד?
לא הן לא עוברות לבד. הן מנסות להעביר לנו מסר ועד שלא נבין את המסר לא נשתחרר מהמחשבות הטורדניות. המחשבות הטורדניות הן לא יותר מכלי הגנה שנועד להגן עלינו מכאב שנמצא ברגש.
המחשבות הטורדניות בפני עצמן אינן מסוכנות, הן הופכות לטורדניות בגלל התחושות שנמצאות מאחוריהן. תחושות של חרדה, אשמה, בושה ולחץ. אם לא התחושות הללו, למחשבות לא היה כוח, ולא היה לנו שום פחד מהן.
ולכן חשוב להבין שבמקור המחשבות הטורדניות הן תוצאה של רגשות מודחקים. או יותר נכון המחשבות הטורדניות מנסות להדחיק רגשות כואבים. המחשבות אינן יודעות דרך אחרת לפתור בעיות, הן רואות כאב ברגש ומנסות ליצור בריחה מהרגש על ידי המחשבה, אך המחשבות רק מחזקות את הכאב ברגש על ידי ההדחקה שלהם.
כל עוד נמשיך באותה הדרך שהתנהלנו בה עד היום, המחשבות הטורדניות יהיו שם ואפילו יכול להיות שהן יתחזקו לאורך הזמן. המחשבות הטורדניות אינן יודעות מה הן עושות ללא ערנות של בעל הבית שהוא אנחנו.
עד היום היינו במצב רדום, המחשבות והרגשות רצו לכל כיוון, הייתה שליטה מאוד חזקה של המחשבות על הרגשות, השליטה הזאת יצרה פיצול פנימי, הפיצול הפנימי הזה גרם להדחקה פנימית של הרגשות.
אך מידי פעם גם לרגש נמאס והיא מתפרצת במרד כנגד המחשבות על ידי התקפי זעם, התמכרויות והרס עצמי. המלחמה הפנימית הזאת לא תגמר עד שלא תגיע התעוררות.
כל עוד אנחנו ישנים כתודעה, יש בנו פחד עמוק ממה שהמחשבות אומרות, אנחנו הולכים אחרי המחשבות בצורה כמעט עיוורת רק כדי לא ליצור בעיות, במצב הרדום אנחנו לא יודעים שום טכניקה אחרת.
אנחנו מפחדים מאוד לא להקשיב למחשבות כי אנחנו יודעים שתהיה התפרצות של כאב רגשי, הרגש ישתחרר מהכלא אחרי שנים של דיכוי. השנים האלו של הדיכוי גרמו לכאב גדול בעולם הרגשי.
אך למה בכלל היה הרגשות היו בדיכוי כל כך הרבה זמן? מכיוון כשהרגשות היו חופשיות בעבר ובילדות נפגענו, נפגענו מילולית, פיזית, מינית, או כל סוג פגיעה אחרת.
הרגשנו חופשיים ופתאום הגיעה פגיעה גדולה שהראתה לנו שהחופש הזה הוא מסוכן מאוד. הרגש נפגע עמוקות ולא ידענו מה לעשות עם עצמינו אך ידענו שאנחנו לא רוצים להרגיש את התחושה הכואבת הזאת שוב, לא משנה מה!
ברגע שקיבלנו את ההחלטה שאנחנו לא רוצים להיפגע שוב, נולדה בנו דמות חדשה, הדמות הזאת הוא השומר הפנימי, זה שעוצר את הרגש בשביל שלא תהיה פגיעה רגשית נוספת.
השוטר הזה הוא המחשבות, מאז הפגיעה הראשונה, הכאב הרגשי הראשון שלנו, המחשבות מוצאות דרכים יותר ויותר מסובכות למנוע מהרגשות לפעול בחופשיות.
המחשבות הכניסו את הרגשות לכלא, וכל פעם שהרגשות מנסים להרים את ראשם, המחשבות מוצאות דרך חדשה להדחיק אותם. אך כל זה קורה רק על פני השטח.
עמוק בתוכנו הרגשות בוערות בכאב, וממשיכות להיפגע, ממשיכות לקבל חבלות, המחשבות חושבות שהן מצליחות להגן אליהם אך עמוק בפנים הכאב הפנימי גובר ונוצרות חרדות, פחדים, דיכאונות, התקפי זעם ופחדים עמוקים.
לאט לאט המחשבות יוצרות עוד ועוד דרכים בשביל להדחיק, ובשלב מסוים מגיע הרגע שבו אנחנו רואים שיש לנו מחשבות טורדניות, המחשבות האלה יכולות להיות אובססיביות וכפייתיות כלפי דבר אחד, או כמה דברים, אך הן מוצאות סיבות ותשובות שאינן עוזרות לנו כלל.
המחשבות מתחילות להעלות שאלות, ספקות ופחדים. גלגל פנימי המריץ את עצמו, הגלגל הפנימי הזה רץ על ידי הדלק הפנימי של הכאב הרגשי והמחשבות מתסיסות את הכאב הרגשי על ידי עוד ועוד פחדים, ספקות וחרדות.
נוצר בנו מעגל פנימי ללא סוף, שבו המחשבות מפחידות, הכאב הרגשי מגבה אותן, ואנחנו חיים בפחד נוראי. אך עד היום לא ידענו איך לצאת מהמעגל הזה, איך להשתחרר מהאחיזה במחשבות.
אז הן לא עוברות לבד, אך עם הבנה עמוקה וצפייה שקטה נוכל להבין ולהשתחרר מהמעגל האיום הזה.
למאמר מלא בנושא המחשבות הטורדניות: מה זה מחשבות טורדניות? ואיך ניתן להשתחרר מהן?
מסקנות, אומנות ומחשבות טורדניות
מסקנות ואמונות נוצרות על ידי חוויות העבר שלנו. בנוסף לחוויות העבר המסקנות והאמונות שלנו, נוצרות גם על ידי החינוך שקיבלנו. למסקנות ולאומנות שלנו יש חלק בלתי נפרד בדרכים בהן אנחנו מתנהגים, מגיבים וחווים את העולם החיצוני והעולם המנטאלי הפנימי. (מחשבות, רגשות, תחושות)
כל עוד האומנות והמסקנות שלנו מנוהלות על ידי העבר, אנחנו לא יכולים להשתחרר ממחשבות טורדניות, לחץ, חרדה וסבל כללי. כרגע במצבנו הנוכחי ישנה קיימות של כוח אמונות ומסקנות העבר על כל פעולה פנימית וחיצונית שלנו.
רעיונות מוטעים לגבי מה נכון ומה לא נכון, רעיונות מוטעים לגבי טוב ורע, רעיונות מוטעים לגבי טבע החיים ככל. למה אני אומר רעיונות מוטעים? אני אומר זאת מכיוון שאם הרעיונות שלך כרגע היו נכונים אז לא הייתה סובל ממחשבות טורדניות.
רק על ידי רעיונות, מסקנות ואמונות שהן לא אחד עם הטבע האמתי של המציאות יהיה ניתן לסבול. הסבל הוא לא הטבע של המציאות, המסקנות שלנו לגבי החיים ולגבי מי זה אני, הן אלה שיוצרות ומחזקות את החרדה, הלחץ והמחשבות הטורדניות.
מי זה "אני"?
אחת המסקנות המוטעות הראשונות שמתחזקות את הקיימות של הלחץ, החרדה והמחשבות הטורדניות היא המסקנה לגבי "אני". האם אי פעם עלתה בך המחשבה, מי אני? האם אני המחשבות שלי? האם אני הרגשות שלי? האם אני הגוף שלי?
רובינו כבר הגעינו למסקנה הפשוטה, שאני זה המחשבות, הרגשות והגוף שלי. אך האם אי פעם תהינו לשאול האם זה נכון? ואם זה נכון אז האם אי פעם היינו נותנים למחשבה, רגש, תחושה, או מחלה גופנית להופיע ולתקוף אותנו?
הרעיון שאני בשליטה על המחשבות, רגשות, תחושות והגוף שלי הוא רעיון מוטעה מהיסוד, שמוביל לאשמה, בושה, חרדה, לחץ, פעולות רעילות ועוד..
אם נסתכל ונהרהר בנושא, אנחנו נוכל לראות שהמחשבות, התחושות, רגשות ומחלות מגיעות על דלת ביתנו ללא החלטתנו המודעת. הם בדיוק כמו אורחים, מגיעים לסף הדלת ונכנסים לביתנו.
הרעיון המסוכן של "שליטה" הוא רעיון מוטעה שגורם לנו להילחם, למרוד, או לאבד שליטה אל מול חוויות מנטאליות שונות שמגיעות לתוך התודעה שלנו. כל עוד אני חושב שהמחשבות האלו הן שלי, הרגשות הן שלי, הגוף הוא שלי, אז אני מתחזק את הרעיון של שליטה, רעיון שמנוגד לגמרי לטבע של הדברים.
הרעיון מתחזק מלחמה בלתי מפסקת על ידי רעיון מוטעה. כל תנועה מנטאלית פנימית מתחילה בצורה ספונטנית, בדיוק כמו שהשמש עולה ויורדת כך גם התנועה של המחשבות והרגשות.
ארעיות נמצאת בטבע של החיים, המלחמה נגד הארעיות היא לא טבעית, בבסיסה יושב הרעיון של "אני" מוטעה. חוסר הבנה בסיסי לגבי מה בשליטתי ומה מחוץ לשליטתי מוביל אותנו למלחמה בלתי מפסקת נגד היקום והטבע.
בדיוק כמו שאנחנו יודעים שהזריחה והשקיעה של השמש אינה בשליטתנו, כך גם אנחנו צריכים לדעת שהעלייה והירידה של המחשבות והרגשות אינה בשליטתנו כי הן לא אנחנו.
אז מה כן בשליטתנו?
המסקנות, האמונות והמודעות שלנו הן בשליטתנו. חשוב להפריד בין מחשבות לאומנות ומסקנות. אומנות ומסקנות הן הדרך שבה אנחנו פועלים ומגיבים לעלייה וירידה של מחשבות ורגשות. ההגעה של המחשבות והרגשות היא לא בשליטתנו, אך הבחירה איך להתייחס ומה לעשות בנושא מונעת על ידי אמונות ומסקנות.
ולכן הרהור בנוגע למה אנחנו מאמינים, מה המטרה של חיינו, מהי פעולה נכונה, מהי פעולה מוטעית וכו.. תוביל אותנו ליצירה של אומנות ומסקנות אשר תאומות בסופו של דבר לטבע החיים, ולכן תהיה גם הפחתה משמעותית בסבל הפנימי שלנו.
הדבר הראשון שנצטרך להבין לגבי אמונות ומסקנות הוא שאומנות ומסקנות לרוב נוצרות מכאב והרצון להימנע ממנו. רוב האומנות שלנו מונעות על ידי פגיעות העבר והרצון לא לחוות אותן שוב בעתיד.
אם בילדות אמרו לי שאני שקט ומשעמם אז אני יוצר אמונה שזה לא טוב להיות שקט ומשעמם במטרה לא להיפגע שוב. ואז אני מתחזק את האמונה על ידי הניסיון לא להיות שקט ומשעמם, והנה נוצר קונפליקט פנימי.
אם בעבר אמרו לי שמאוד כיף להיות בהודו, אז נוצרה בי אמונה שאם אני כרגע נמצא בהודו אז זה אומר שאני כל הזמן צריך להנות ולהיות שמח, ואז שאני מגלה שאני לא עומד בציפיות שיצרתי לעצמי אז נוצרת חרדה, לחץ והלקאה עצמית.
וכל זה על ידי כך שיצרתי בעבר את האמונה, שהדברים צריכים להיות בדרך אחת מדויקת, ואם הם לא עובדים בדרך שבה ציפיתי מה לעבוד אז אני מאוכזב, כועס, עצוב, חרד ונוצרת בי מלחמה פנימית.
ולכן עד שלא נדע להשתחרר מהרעיון של מה שצריך להיות, לטובת מה שבאמת יש כרגע, תמיד נחיה בקונפליקט עם החיים. הרעיון שאני צריך להרגיש X בגלל Y ושאני צריך לחשוב X בזמן שY הוא שוב חוזר לרעיון השליטה, שוב מדגיש את הרעיון המוטעה של האני ששולט בתחושות ומחשבות.
ולכן עלינו לשנות את האמונות והרעיונות המוטעים, לא את המציאות החיצונית ולא את המחשבות והרגשות שלנו. יש עלינו להרהר "בהגיון הבריא" שאומר שהוא יודע מה צריך להיות.
כל עוד אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים מה צריך להיות אנחנו מתחזקים את קיום הסבל בתוכנו.
חותרים חזק בכיוון הלא נכון
רובינו רוצים להיות שמחים, רוצים להיות רגועים, רוצים לחיות חיים ממקום של שלווה ואהבה עצמית. אך רובינו לא יודעים איך להגיע למקומות האלה, מהי הדרך לשלווה, מהי הדרך לשמחה, מהי הדרך לאהבה עצמית.
ולכן גם אם אנחנו רוצים מאוד את כל הדברים האלה, אנחנו לא מבינים את הכיוון אליו אנחנו צריכים ללכת ולכן כל פעולה שלנו רק מתחזקת את הקיום של המחשבות הטורדניות והחרדה.
רובינו פועלים על ידי ידע בינוני ולא מקצועי, ידע שנראה טוב על פני השטח, אך אם נסתכל לעומק נוכל לראות שהוא לא תורם לנו בשום צורה להשתחרר מהמחשבות הטורדניות.
מתוך המסקנות והאמונות שלנו אנחנו פועלים ללא הפסקה במרדף אחר שמחה, הגשמה עצמית ושלווה. כשאנחנו לא מצליחים לאחוז בדברים הללו אף פעם, אפילו הרגעים הכי יפים שלנו אינם מלאים, משהו בהם לוקה בחסר, יש טעם מריר ברקע.
ולכן בשביל להתחיל את הדרך לשלווה, אהבה, עוצמה והגשמה יש עלינו לזרוק את כל המסקנות שלנו לגבי החיים מאחור, את כל הרעיונות שקיבלנו בילדות, את כל מה שאנחנו בטוחים בו.
עלינו ללמוד מחדש איך להתנהל מול עצמינו, איך להתנהל מול החיים, איך לחיות ולהיות.
בשביל לשחרר מידע, בשביל להתחיל מחוסר ידע ומשם להתחיל לפעול, יהיה עלינו לקבל את הפחד הכי גדול של כל בני האדם. הפחד מחוסר וודאות, הפחד לחיות בחוסר ביטחון, הפחד לא לדעת הוא פחד מאוד עמוק, שמשאיר אותנו אובדי עצות, אך רק מהמקום הזה יהיה לנו קל להתקדם ולהבין את עצמינו לעמוק.
איפה אנחנו טועים?
הטעות המרכזית שלנו במרדף אחר שלווה, ביטחון ושמחה זה שאנחנו לא מבינים מהו הבסיס לשלווה, ביטחון ושמחה. כרגע יש לנו אמונות ומסקנות מוטעות לגבי טבע הדברים.
מוקדם דיברנו על המסקנה המוטעית לגבי שליטה במחשבות ורגשות. בפרק זה נדבר על האומנה המוטעית בנוגע לדרך לשמחה. רובינו מאמינים ששמחה היא תוצאה של הצלחה בהשגת מה שאנחנו רוצים והימנעות או דחייה של חוויות שאנחנו לא רוצים לחוות.
ולכן כל הפועלות שלנו בצורה לא מודעת מופעלות על ידי היקשרות לחוויות "טובות" שחווינו בעבר ונרצה לחוות שוב בעתיד והימנעות מחוויות "רעות" שחווינו בעבר ונרצה לא לחוות שוב.
בבסיס כל הסבל שלנו יושבת ההיקשרות העמוקה הזאת, והיא מפעילה אותנו בכל רגע ורגע. אנחנו כל רגע ורגע נקשרים , דוחים ומשתוקקים ומצפים בדרך זאת להימנע מכל חוויה של כאב וללכת לכיוון השמחה.
מהי הסיבה שאנחנו פועלים בדרך זאת? הסיבה העמוקה ביותר לפעילות האוטומטית הזאת היא שבילדות נפגענו, מחברים, מההורים ומהחברה ככלל. מתוך הרגישות העמוקה שלנו חווינו כאב כל כך עמוק שהחלטנו ליצור מערכת הסחת דעת משומנת שתעזור לנו לשכוח את הכאב ולהמשיך לתפקד העולם.
המערכת הזאת רודפת כל רגע ורגע אחרי חוויות נעימות, מאלחשות ובטוחות. כאלה שעוזרות לנו לשכוח מעצמינו ומתחזקות את התלות שלנו בחוויות חיצוניות ובאנשים אחרים.
אנחנו בכלל לא בוחרים בחוויות הללו בצורה מודעת, חוויות אלו לא מביאות אותנו לשלווה ואהבה עצמית, הן רק מתחזקות את הרעיון שאני לא מספיק ויש עליי להשיג אהבה מבחוץ.
זו אחת הסיבות שהמון אנשים צעירים נכנסים למערכות יחסים רומנטיות (או לא רומנטיות) רעילות ונשארים בתוכן. הבחירה להישאר עם כאב מאלחש היא יותר בטוחה מאשר להישאר עם עצמינו והפחד להיות לבד הוא עמוק בגלל אוטומט ההיקשרות, ההשתוקקות והדחייה שדיברנו עליו מקודם.
ולכן הבעיה היא לא במחשבות טורדניות, לא בלחץ, לא בחרדה, לא בכאב רגשי ופגיעה, לא בכעס ועצבים, כל אלה הם אורחים, לא בשליטתנו, הבעיה נמצאת בגישה שלנו כלפי הדברים הללו, והרצון שלנו להיפתר מהם, להפסיק אותם, לברוח מהם, על ידי תענוגות החושים, על ידי מרדף אחר הצלחה חיצונית וכו…
אנחנו בוחרים כאב וקוראים לו תענוג
בלי לשים לב בעקבות חוויות העבר אנחנו בוחרים בכאב מאלחש בשביל לברוח מעצמינו ואנחנו קוראים לו תענוג, על ידי המרדף הבלתי מפסק אחר התענוג אנחנו מצפים שאולי יום אחד אנחנו נהיה משוחררים מתענוג ונחיה בשלווה.
התענוג הוא כמו לחץ שמופעל עלינו כל הזמן לפעול, הוא כל הזמן מפעיל עלינו לחץ לעשות דברים אפילו כנגד רצון הגוף. הוא משתמש בסקס, מין, מערכות יחסים, אוכל, בידור, דת, רעיונות, אמונות, כעס, שנאה, כסף וחמדנות בשביל להשאיר אותנו עסוקים.
ובכך הוא מתחזק את הרעיון של ה"עצמי הכוזב". העצמי הכוזב הוא הרעיון של מי אני, והוא תמיד מלווה בהלקאה עצמית עמוקה ולא מפסקת והרעיון שאני צריך לעשות עדו ועוד בשביל להרגיש טוב ושלם עם עצמי.
הרעיון של העצמי הכוזב הוא רעיון שיושב על המרדף אחר תענוג. העצמי הכוזב ממלא את התפקיד השימושי למען ההישגיות של החוויות הנעימות החיצוניות על ידי תענוג שוב ושוב.
ללא הפחד המרכזי והעמוק שלנו, ללא ההיקשרות, ההשתוקקות והדחייה שנמצאת בתוכנו לא היה צורך בעצמי הכוזב. העצמי הכוזב מתוחזק בגלל שאנחנו תולים את התקווה שלנו בחוויות חיצוניות, והדרך היחידה לתחזק אותם היא לתחזק דמות חזקה, איתנה וטובה.
דמות זאת תשרת אותנו על ידי פרפקציוניזם, שיפוטיות , אשמה, בושה ושנאה עצמית. היא תדחוף אותנו עוד ועוד קדימה בשביל שלא נצטרך לפגוש את עצמינו, ובשביל שנוכל להמשיך להשיג תענוג.
הדמות קיימת בגלל המסקנה העמוקה שהגענו אליה מהילדות, שבתוכי בטבעיות אין שמחה, שבתוכי בטבעיות אין שלווה. ולכן אני תלוי בתענוג, ותלות בתענוג מביאה ליצירה של עצמי כוזב שמפעיל לחץ ליצירת דמות שיכולה להשיג עוד ועוד מן התענוגות.
כל המנגנון הזה יושב על ההיקשרות, ההשתוקקות והדחייה. ולכן הדרך היחידה להשתחרר ממחשבות טורדניות היא להשתחרר ממסקנות ואומנות אשר מתחזקות את הפחד מכאב, את הרעיון שאני לא מספיק, את רעיון השליטה ואת האלחוש האין סופי שאנחנו מנסים להשיג דרך תענוג שהוא בעצם רק כאב מאלחש כמו כל סם שאנחנו מכירים.
אז בשביל להשתחרר מהמחשבות הטורדניות יהיה עלינו לקבל את הכאב, לעבור דרכו, להעמיק לתוך עצמינו, לשחרר את הרעיונות המוטעים, ולהחזיק ברצון עמוק להיות חופשיים, להעמיק לתוך החופש ולא לתוך המרדף אחרי שמחה וביטחון.
האם באמת נמאס לנו מהסבל?
האם באמת נמאס לנו לסבול? האם אנחנו מוכנים לתת הכל בשביל להשתחרר מהסבל? או שאנחנו רוצים לא לתת כלום? לא להקריב שום דבר ובדרך מסתורית לקבל כדור הרגעה שישכיח מאיתנו את הסבל שלנו?
אם הרצון שלנו הוא שטחי, אין לנו להתפלא שאנחנו מקבלים תוצאות שטחיות, לא משנה באיזה דרך נבחר ללכת, התוצאות של הדרך שלנו יהיו שטחיות כי אנחנו לא באמת רוצים להיכנס לשורש הבעיה.
רק מי שיהיה מוכן להקריב את כל החיים בשביל למצוא את הסיבה לבעיית הסבל הפנימי יהיה מסוגל להשתחרר מהמחשבות הטורדניות. אם אנחנו מחפשים רק אחר שיטות וטכניקות למלחמה בסימפטומים, אנחנו לא נשתחרר מהשורש העמוק שמוביל למחשבות טורדניות.
ולכן שאלו את עצמכם, האם באמת אנחנו מוכן להקריב את כל מה שיש לי בשביל למצוא את הסיבה לסבל? או שאני רק רוצה שמישהו מבחוץ יפתור לי את הבעיה עם שרביט הקסמים שלו? שמישהו ייקח ממני את המחשבות הטורדניות, אני לא רוצה להקריב כלום.
התוכן של המחשבות הטורדניות אינו חשוב
כן התוכן אינו קריטי, העניין האמתי מאחורי המחשבות הטורדניות הוא עניין ההבנה העצמית, עניין הבריחה העצמית שלא לקחנו אחריות עליו עד כה. וזה הזמן הכי טוב להתחיל מסע של מחקר עצמי עמוק, לא רק על פני שטח התודעה, אלא אל עמוק התודעה שלנו.
כל עוד אנחנו מתעסקים בתוכן, אנחנו לא מתעסקים בדבר האמתי, כל עוד אנחנו נשארים עסוקים שם אנחנו נשארים עסוקים שוב בבריחה עצמית. ולכן אין צורך להתעסק בתוכן, יש צורך לפעול בדרך החופש שדיברנו עליה מוקדם.
עד שאנחנו לא משתחררים מחומות הפחד העצמי, לא תהייה לנו שום התקדמות בדרך הנכונה.
מה הקשר בין התקף חרדה למחשבות טורדניות?
הקשר הוא ישיר מאוד. מחשבות טורדניות הן תוצר של חרדה, והן גם מאכילות את החרדה באוכל. על ידי הניסיון של המחשבות הטורדניות לפתור את החרדה הן יוצרות עוד ועוד חרדה.
המחשבות הטורדניות לאט לאט בונות בנו עוד ועוד הדחקות רגשיות ועוד ועוד חרדה. וככל שאנחנו נשלטים יותר על ידי המחשבות, ככל שהכאב הרגשי שנמצא בתוכנו גדל, ככה אנחנו נמצא את עצמינו מתקרבים יותר ויותר להתקף חרדה.
התקף חרדה הוא מצב שבו הגוף נכנס לפאניקה כל כך עמוקה, הוא רואה סכנה ממשית, גם אם היא לא בהכרח קיימת. הרבה מהתקפי החרדה נוצרים בגלל מחשבות טורדניות.
המחשבות הטורדניות מנסות לפתור את הבעיה הרגשית על ידי פתרונות מחשבתיים. המחשבות הטורדניות מעלות בעיות שהן בכלל אינן הבעיה האמתית. אין להן מושג מה קורה אך הן יודעות דבר אחד. אני לא אתן למקרה שקרה לי בעבר ופגע בי עמוקות לקרות שוב.
על ידי זה שהן מנסות למנוע מדברים רעים לקרות הן מכניסות אותנו לפחד נוראי שדברים נוראיים יקרו. ואז נוצרת התנועה לכיוון התקף חרדה שבו אנחנו מוצאים את עצמינו בפחד איום ונורא והגוף מתקשה לעמוד במצב הזה.
ההדחקה הרגשית התקיימה במשך תקופה כל כך ארוכה שהמערכת שלנו עומדת לקרוס, והסיבה שזה קרה היא כי אנחנו סומכים על המחשבות כמנהל ראשי שיודע מה הוא עושה.
אך הוא לא יודע מה הוא עושה, הוא מנסה לעשות את הבלתי אפשרי, ובדרך הוא לוקח אותנו בכיוון הפוך לגמרי. אנחנו נתנו לו את המפתחות לחדר הניהול שלנו, נתנו לו כבוד והערכה והוא כשל, הגיע הזמן שבעל הבית התעורר ויעשה סדר פנימי.
בלע הבית ישחרר את הרגש מהכלא, עם כל הכאב שנמצא שם, ישים את המחשבות במקומן וישתמש באינטליגנציה ובערנות שלו כדי ליצור שלום פנימי בין כל החלקים.
איך להתמודד עם התקף חרדה בדרך טבעית
איך אפשר להעלים מחשבות טורדניות?
אי אפשר להעלים את המחשבות הטורדניות, אפשר להבין את המקור שלהן, את ולהבין למה מלכתחילה הן עושות את מה שהן עושות. כמו שאמרנו מוקדם המטרה שלהן היא הגנה.
אך אני הייתי מסתכל עליהן כקריאה להתעוררות. המחשבות קוראות לנו להתעורר ולעשות סדר פנימי. הסדר הפנימי הזה ישחרר את הרגשות סוף סוף מהשליטה של המחשבות.
השליטה של המחשבות לא הביאה אותנו לשום מקום, אך כל עוד לא נסתכל פנימה ונשחרר את הרגש שלנו לא נוכל לעצור את המחשבות מלרוץ לכל כיוון.
המחשבות נותנות לנו את ההזדמנות להסתכל פנימה ולשחרר את הכאב הפנימי מהכלא.
עצם הביטוי של הכאב ללא שיפוטיות, ניסיון לשנות אותו, ניסיון לשלוט בו, ניסיון לעצור אותו, עצם זה שאנחנו נותנים לו חופש להיות, הביטוי הזה מוביל להתמרה שלו.
הכאה הזה הופך למקור אנרגיה חדש, הכאב הזה משתחרר מהעומק שלנו ונותן לנו שלווה עמוקה. הביטוי שלו זה הריפוי שלו, הריפוי שלו זה הסוף למחשבות הטורדניות.
מה זה מדיטציה? ואיך עושים מדיטציה? המדריך המלא
מה לעשות עם מחשבות טורדניות על אלוהים?
מחשבות טורדניות על אלוהים יכולות לבוא בהרבה צורות. יש כאלו שהמחשבות נולדות על ידי הפחדה בילדות ויש כאלה שללא קשר לדת בילדות, פתאום באמצע החיים פחד גדול מאלוהים נולד.
המחשבות הטורדניות על אלוהים מביאות איתן אשמה, חרדה, כאב רגשי, דיכאון ומסקנות ללא הגיון. כמו כל שאר המחשבות הטורדניות הן מונעות על יד הדחקה של הרגש.
הרבה פעמים אנחנו מרגישים אשמים בנוגע למחשבה מסוימת שעלה בנו, המחשבה הזאת היא כביכול לא טובה על פי הדת. אנחנו מנסים להגן על עצמינו ממחשבות רעות, מחשבות שאסור לחשוב על פי הדת.
נוצר בנו פחד עמוק, האם המחשבה תעלה שוב? האם אני חוטא גדול? האם אלוהים לא אוהב אותי בגלל שאני לא בן אדם טוב? כל המחשבות האלה יוצרות בנו חרדה.
אך גם במקרה הזה, המחשבות הן לא האמת, אי אפשר לפתור אותן על ידי הגיון, על ידי הבנה אינטלקטואלית. המקור של המחשבות הוא הכאב הרגשי, אם נוכל לחדור דרך המחשבות, לא לתת יחס לתוכן שלהן ולהסתכל ישר על הרגש והכאב שנמצא בה ללא שיפוטיות נוכל להשתחרר מהמחשבות ולראות שהמקור שלהן הוא רגשי.
כמה דוגמאות למחשבות טורדניות על אלוהים הן: "האם אלוהים קיים באמת? האם אלוהים אוהב אותי? האם אלוהים יסלח לי? אולי אני כבר לא מאמין באלוהים?" ועולות עוד מחשבות על החטאים שעשינו, או על חטאים שנעשה בעתיד.
כל המחשבות האלה נלקחות על ידינו כמאוד חשובות, כאמתיות ומסוכנות. אך אנחנו חייבים להבין שהמחשבות האלה לא חושבות, לא אמתיות ולא בשליטתנו.
אין להן כוח אמתי, אך בגלל שאנחנו לוקחים אותן ברצינות אנחנו מתחילים לפחד. והיצירה שלהן כמובן מגיע מעולם הרגש, הגיע הזמן לסיים את ההדחקה של הרגש, הקריאה מגיעה על ידי המחשבות.
הכאב הרגשי מתחיל להוציא את קולו על ידי מחשבות מוזרות ולא הגיוניות והדרך להשתחרר מהמחשבות הטורדניות על אלוהים זה לא לנסות לפתור את המחשבות אלא לחדור עמוק לרגש, לתת לה ביטוי, ולקבל חופש מכל המחשבות הקשות.
איך להתמודד עם מחשבות טורדניות על העבר?
הרבה פעמים הכאב הרגשי מביע את עצמו על ידי מחשבות טורדניות על העבר. אנחנו נזכרים בכל הדברים הרעים שעשינו לאחרים, בכל השקרים, בכל הפעמים שבהם עשינו משהו שאנחנו לא גאים בו.
אנחנו מסתכלים על זה ומאוד קש לנו לקבל שזה חלק מאתנו, קשה לנו לקבל שעשינו את זה. אנחנו היינו רוצים למחוק את הזיכרון ולשכוח מכל הדברים האלה, אך האם זה באמת אפשרי?
והאם לא היינו עושים את אותם הטעויות כביכול אם לא היינו זוכרים אותם? יש דברים שהיינו צריכים לעבור וללמוד, כל בני האדם טועים, כל בני האדם עוברים דרך תקופת לימוד בעולם הזה.
איך נלמד ללא טעויות? איך נבין מה נכון ולא נכון בלי לנסות? כל העולם הזה הוא בית ספר אחד גדול, אין אדם שלא טעה, אין אדם שהלך בדרך הנכונה כל חייו.
אך אני יודע שההסברים שלי לא יביאו לפתרון, קודם כל כי הפתרון לא נמצא בהגיון, והאמת היא שאין קשר בין תוכן המחשבות לבעיה האמתית שנמצא מאחורי המחשבות.
"לנסות להגדיר את עצמך זה כמו לנסות לנשוך את השיניים שלך."
– אלן ווטס
הרגש מביעה את עצמה על ידי המחשבות, המחשבות מביעות את עצמן כרצון להתעוררות. כל עוד ננסה להגדיר את עצמינו על פי המחשבות ניפול שוב ושוב לאותו התוכן, ללא מוצא.
לא יהיה מקום לביטוי הרגשי והמחשבות על העבר ימשיכו לרוץ בתוכנו. אם לא נהיה עם עצמינו, אם לא נעצום את העיניים ונשב עם מה שיש בתוכנו לא נוכל להשתחרר לעולם מהמחשבות הטורדניות על העבר שרק מנסות להחזיר אותנו לעצמינו.
רק על ידי צפייה ללא שיפוטיות, על ידי שחרור מהרצון לברוח מהתחושות הלא נעימות שמגיעות עם המחשבות, שחרור מהחוסר קבלה העמוק, נוכל להשתחרר לאט לאט מהאחיזה במחשבות ולקבל שקט פנימי עמוק.
אם באמת זה מה שמחשבות שלנו רוצות שנתרכז בעבר, נוכל לעזור להן על ידי כתיבה של כל הדברים "הרעים" שעשינו בעבר, נכנס לעומק של כל הסיפורים, נראה בדיוק מה עשינו, איך ולמה?
ברגע שסיימנו לכתוב את כל מה שעשינו בעבר נוכל להחליט או להגיד סליחה לאחרים, או פשוט לסלוח לעצמינו ולקבל את התחושות שבאות עם המעשים שעשינו.
על ידי זה שנכנס לעומק של זה ונתן לתחושות לעלות ולמלא אותנו פעם אחר פעם נוכל לאט לאט לקבל את המחשבות והתחושות ולהשתחרר מחוסר הקבלה של העבר שלנו.