איך להתמודד עם קנאה ולהשתחרר ממנה

מה זה קנאה?

קנאה הוא מצב שבו אנחנו חווים חוסר ביטחון עצמי, כאב רגשי, מחשבות של חוסר וודאות וחוסר ספק, איום קיומי וכל זה בעקבות הפחד מנטישה וממוות.
הקנאה מגיעה לידי ביטוי כאחד מהביטויים של פחד.

הפחד העמוק ביותר שמחזיק את הקנאה הוא הפחד מהמוות והפחד מנטישה. שני הפחדים האלה גורמים לקנאה להפוך לכוח מאוד חזק שמוביל אותנו למרדף אחרי הצלחה, תהילה, אהבה, כבוד וביטחון כלכלי וחברתי.

חוסר ביטחון הוא השורש של הקנאה. חוסר ביטחון אשר מוביל את האדם לחרדה , לחץ, ייאוש, דיכאון, מחשבות טורדניות, שנאה עצמית, תחושת ריקנות, התמכרויות ומגוון של חוויות מנטאליות כואבות ומפחידות.

השוואה

השוואה מתמדת מפעילה את תחושת הקנאה. השוואה ביני לבין אחרים. מי יפה יותר? מי מוצלח יותר? מי עשיר יותר? מי אהוב יותר? כל הזמן יש השוואה. ההשוואה הזאת גורמת לתחרותיות בלתי מפסקת עם שאר בני האדם.

ההשוואה הזאת חודרת למערכות היחסים וגורמות להן להפוך להיות סבל בשבילנו. אנחנו לא יודעים להעריך את עצמינו ולכן אנחנו שמים את הערך העצמי שלנו בידיים של האחר ונותנים לו לקבוע האם אנחנו ראויים לאהבה או לא.

אנחנו כל הזמן בודקים האם אנחנו מספיק טובים על ידי הסתכלות על היחס שאנחנו מקבלים מאחרים. כאשר אנחנו מקבלים יחס אוהב אנחנו מרגישים טוב לזמן מוגבל, כאשר אנחנו מקבלים יחס לא אוהב אנחנו מרגישים זעם, חוסר ביטחון ושנאה עצמית.

אנחנו הופכים להיות תלויים באחרים, אנחנו מאבדים את האותנטיות שלנו במרדף אחרי קבלה ואהבה עצמית מהאחר.

הקשר בין הילדות שלנו לקנאה

בילדות חלקינו קיבלנו הורים תומכים ואוהבים וחלקינו קיבלנו הורים אוהבים אך ביקורתיים, או לא אוהבים וביקורתיים. בילדות שבה חווינו הורים שמתמידים בהשוואה שלנו לאחר, וביקרות בלתי מפסקת על מי שאנחנו ואיך שאנחנו מתנהגים, הסיכוי להתפתחות של חוסר ביטחון ופחד מנטישה עולים ולכן גם קנאה.

ככל שקיבלנו יותר לחץ מההורים להיות מישהו שאנחנו לא ולהשיג מטרות שאינן רלוונטיות בהכרח לרצונות שלנו כך גדלה בנו הקנאה וההשוואה. הקול הביקורתי של ההורים ממשיך אתנו כל החיים ומביא אתו חרדה וקנאה לכל סיטואציה שבה אנחנו נמצאים, מחברויות, מערכות יחסים זוגיות, עבודה ולימודים.

אם בילדות ההורים שמו עלינו לחץ להיות תלמידים מצטיינים ולהיות הכי טובים בכל מה שאנחנו עושים, אז יהיה לנו קשה בהמשך החיים לקבל את העובדה שאנחנו לא מצליחים להיות הכי טובים, למרות שההורים שלנו כבר לא בתמונה.

ההורים הופכים להיות הקול הפנימי שלנו, הקול הפנימי שלנו נהיה מלחיץ ומפחיד והוא מביא אתו סכנות, פחדים וחרדות ששומרות עלינו במצב של תחרותיות וחוסר ביטחון עצמי בלתי מפסק.

יש גם מצבים שבהם הלחץ הוא כל כך גדול שאנחנו קורסים ויוצאים מהמשחק לגמרי. מפחד לחוות הפסד אנחנו בורחים לתוך עצמינו, מפחד לחוות ביקורת ובושה אנחנו בורחים מכל סיטואציה שיכולה לגרום לנו לכאב ובושה.

הישגים, תהילה, כבוד

הישגים, תהילה וכבוד הם חלק בלתי נפרד מדרך החשיבה של חוסר הביטחון. חוסר הביטחון מנהל מערכת חשיבתית שכל מטרתה היא להימנע מביקורת ועלבון נוסף כמו שחווינו בילדות.

הישגים, תהילה וכבוד נותנים לנו את ההזדמנות למלא את הציפיות של האחרים ולהימנע מהמחשבה שאנחנו פחות טובים מאחרים. בנוסף הם נותנים לנו את ההזדמנות להרגיש אוהבים וראויים לאהבה שוב, הם נותנים לנו אשליה של ביטחון עתידי, שבו לא יינטשו אותנו ויאהבו אותנו.

אך רוב הפעמים המרדף אחר הדברים הללו לא מגיע ממקום בריא, אלא מפחד עמוק, פחד שלא יאהבו אותנו יותר, פחד שאם לא נהיה מיוחדים אז יינטשו אותנו מאחור.

במרדף אחר הביטחון האשלייתי הזה, אנחנו חווים המון חרדה, לחץ, זעם, ייאוש וכאב. אנחנו רודפים אחר ביטחון, אחר קירות אשר יגנו עלינו מהפחדים שלנו, מהכאב והריקנות שאנחנו חווים בתוכנו.

"הרבה אנשים כל כך תלויים במה שהם לא יכולים להשיג שהם לא חושבים לשנייה אם הם באמת רוצים את זה."

ליונל שריבר

סיפור על קנאה

הרצון הכי ילדותי שבנו הוא הרצון לכוח. אנחנו כל הזמן רוצים להשיג כוח על ידי ניצחון וכיבוש של האחר, אנחנו רוצים להוכיח את העליונות שלנו.

אך האם שאלנו את עצמינו, למה הרצון הזה להוכיח את עצמנו כיותר טובים מאחרים עולה? למה הרצון להוכיח משהו לעולם נמצא בתוכינו?

אם נהיה כנים עם עצמינו נוכל לראות שיש בנו תחושת נחיתות עמוקה. תחושת הנחיתות העמוקה דוחפת אותנו לרצון לנצח, לכבוש ולהשיג. תחושת הנחיתות גורמת לנו לזעם עמוק, לשנאה ולתחושה שהיקום חייב לנו משהו.

הכנות העצמית לראות שהרצון כל הזמן לנצח ולהיות החזקים ביותר מגיע ממקום של תחושת נחיתות הוא ההתחלה של הדרך הנכונה להשתחררות מקנאה.

במה אתה תלוי בשביל לאהוב את עצמך?

שאחרים יגידו שאתה מספיק טוב? שהם יאשרו את העבר שלך ואת כל מה שעברת? שתנצח אחרים בתחרות החיים? מהם המחשבות המונעות ממך מלקבל את עצמך?

החיפוש התמידי שלנו אחר אישור של האחר שאנחנו מספיק טובים מפתח אתו את הרעיון שרק לאחר שנשיג, נעשה וננצח במרוץ החיים אז נהיה ראויים לאהבה.

ראויים לאהבה קודם כל מעצמינו, אך יש סיכוי שאנחנו לא חושבים בכלל על האהבה של עצמינו, יש סיכוי גדול שאנחנו חושבים בכלל על האהבה של האחר כדרך לאישור של הקיום שלנו.

"אתה יכול לקנא רק במישהו שיש לו משהו שאתה חושב שאתה צריך לקבל בעצמך."

– מרגרט אטווד

אחד הדברים המוזרים במצב התודעה הבסיסי שלנו, של החברה שלנו כיום לפחות הוא שאנחנו תולים את תקוותינו לאושר בידו של העתיד. בעתיד אני אשיג בן/בת זוג, בעתיד יהיה לי גוף יותר יפה, בעתיד אני ארוויח המון כסף, בעתיד יהיו לי יותר חברים, בעתיד אני אקבל את הכבוד והתהילה שמגיעים לי.

אנחנו מייצרים תמונה עתידית: איך הדברים צריכים להיות לעומת איך הדברים נמצאים כרגע. במרחב הזה בין הצריך לקיים הקנאה זוללת אותנו מבפנים.
הקנאה נמצאת שם כל רגע, כאשר אנשים אחרים משיגים את מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להשיג.

והקטע ההזוי הוא שכל פעם שאנחנו משיגים משהו, הקנאה נרגעת לכמה רגעים ואז מתחילה השוואה עם מישהו שנמצא טיפה מעלינו. לעולם אנחנו לא מרגישים שהגענו, הקנאה תמיד נמצאת איתנו.

תשימו לב כמה דברים המחשבות אמרו לכם שאחריהם תוכלו לנוח ותהיו מרוצים, ותשימו לב גם איך לאחר כל פעם שהשגתם את מה שרציתם חוויתם שוב אכזבה ושיניתם את מקור ההשוואה שלכם למקור השוואה אחר.

זה כמו כדור שלג ללא סוף, כל פעם אנחנו רואים מישהו, אומרים הלוואי שלי היה את זה, מרגישים שלנו מגיע את החיים שהבן אדם האחר חיי, מתמלאים בזעם ויוצאים לעולם במטרה לנצח ולכבוש את המטרה.

אך זה לא נגמר לעולם, כי כל פעם אנחנו מוצאים מישהו אחר שיש לו יותר, מישהו יותר מוכשר, מישהו יותר מפורסם, מישהו יותר יפה, מישהו עם בן/בת זוג יותר יפה או מוצלחת, מישהו עם יותר כסף, מישהו יותר חכם ועוד…

אנחנו חייבים להבין שכל עוד אנחנו נאמין למחשבות שיש משהו שנמצא מחוץ לגוף שלנו אותו אנחנו צריכים להשיג בשביל לסיים את כאב הקנאה, הכאב ישאר.

כל עוד נמשיך להשתמש באותו כלי, כל עוד נמשיך ללכת באותן הדרכים שהלכנו עד היום, אנחנו נחווה קנאה מכל עבר.

אנחנו צריכים להבין את כל הדרך שבה אנחנו חיים בשביל להשתחרר מהקנאה, כי להשתחרר מהקנאה זה להשתחרר מכלא המחשבות ולהיות אדם חופשי.

הטבע שלנו הוא לחקות אחרים

מתי בפעם האחרונה שאלנו את עצמינו מה חשוב לנו? מתי בפעם האחרונה ישבנו עם עצמינו בשקט בשביל לגלות מה אני רואה כנכון ואיך החיים שלי צריכים להראות?

נדמה שרוב בני האדם כיום חיים ללא ידע על עצמם, הם חיים עם רעשי רקע בראש, רעשי רקע של האחרים. ההורים נמצאים בתוך הראש, החברים, הדת, המורים והחברה כולה.

כל היום אנחנו מקבלים מסרים פנימיים, מה אנחנו צריכים לעשות, מה נכון, מה לא נכון, האם אנחנו מספיק טובים, איפה אנחנו צריכים להשתנות ולהשתפר, וכל עוד הגישה הפנימית הזאת נשארת תמיד נחווה חרדה, לא משנה כמה נשיג וכמה נראה טוב בעיני העולם.

"תהיה עצמך; כל השאר כבר תפוסים."

– אוסקר ויילד

אנחנו לא יודעים כלום לגבי מה חשוב לנו בחיים, מה אנחנו צריכים, מהי הדרך שלנו, אך אנחנו לא עוצרים לשאול את השאלות החשובות האלה. אנחנו בלחץ לא להיות מאחורה, לא לנצח במירוץ.

אז אנחנו מתחילים לרדוף אחרי זוגיות, כסף, הצלחה, חברים, אהבה, קריירה ועוד מגוון של חוויות במטרה למצוא את המלאות הפנימית ולסיים את חוויית הקנאה שנמצאת בנו ואוכלת אותנו מבפנים.

אז אנחנו חיים את חיינו בתגובה לקנאה ולא ממקום של הבנה עצמית.

"להיות עצמך בעולם שמנסה כל הזמן להפוך אותך למשהו אחר זה ההישג הגדול ביותר."

– ראלף וולדו אמרסון

ההורים מנסים כל הזמן לעצב אותך בדרך מסוימת, החברה והמורים יוצרים ציפיות אין סופיות. כל הזמן העולם מנסה לכפות עלייך, איך להיות, איך להתלבש, איך להתנהג ובאיזה דרך ללכת.

"עדיף להיות שנוא בגלל מה שאתה מאשר שיאהבו אותך בגלל מה שאתה לא."

– אנדרה ז'יד

אין דבר יותר כואב מחיים שאינם כנים לעצמך, לא משנה כמה הצלחה תהיה לך בעולם הזה, בעולם הפנימי אתה תדע שהפסדת, שהלכת נגד הכנות העצמית שלך, שנכשלת לגמרי, שהקנאה והפחד הן אלו שסחבו אותך והביאו אותך למקום הזה, ולא אתה עצמך.

ברגע שאתה תבין שהקנאה שלך היא לא אתה, ברגע שאתה מבין שאתה מגיב לכאב בצורה לא הגיונית ומנסה לפתור בעיה שלא קיימת אז כל המעגל האין סופי הזה של מרדף אחרי הצלחה יסתיים ותוכל לראות מה אתה באמת רוצה לעשות בחיים האלה, מהי היא השליחות האמתית שלך.

לבן אדם קנאי אין חברים

אין הרבה אנשים בעולם ששמחים בשמחת אחרים. רוב האנשים הם מאוד תחרותיים גם עם החברים הכי טובים שלהם. למרות שנדמה מבחוץ שהחברות מצליחה, עדיין יהיה ניתן לראות שעמוק בפנים החבר לא שמח בהצלחה שלך.

"אבל אם בכל זאת תרצה לגלות, תראה שפחד אינו אהבה, תלות אינה אהבה, קנאה אינה אהבה, רכושנות ושליטה אינן אהבה, אחריות וחובה אינן אהבה, רחמים עצמיים אינם אהבה, הייסורים של אי אהבה אינם אהבה, אהבה אינה ההיפך משנאה, כמו שענווה אינה ההיפך מגאווה".

– קרישנמורטי

תחושת נחיתות תמיד שוררת בהם, עמוק בתת-מודע ומנהלת את כל המעשים שלהם. הצביעות גדלה מבחוץ אך מבפנים החוויה היא כואבת ואין להם חברים בחיים האלה, כי הם בתחרות עם כולם.

בן אדם שרוצה להראות טוב בעיניי אחרים, בן אדם שרוצה להצליח בעולם החיצוני, אין לו באמת חברים, יש לו הרבה אויבים, כי הוא נמצא בתחרות עם כולם, ואפילו שנדמה שהוא חבר שלנו, הוא ישתמש בנו לאינטרסים האישיים שלו בלבד.

קנאה מוציאה מהאדם את הרע ביותר, קנאה מושתת על הפחד מנטישה על ידי אחרים, כאשר אדם פוחד שללא הצלחה בעולם הזה הוא לא יקבל אהבה אז הקנאה בו גדלה וגדלה, וכך גם הזעם, החרדה, השנאה והתחרותיות.

"החלק הגרוע ביותר של הצלחה הוא לנסות למצוא מישהו שמח בשבילך."

– בט מידלר

אף אחד לא שמח בשביל אף אחד, אף אחד לא רוצה שיעקפו אותו, כולם רוצים להראות הכי טוב בעולם הזה, ולכן אין לרוב בני האדם חברים, יש להם אויבים שנראים כמו חברים על פני השטח.

וכן זה כואב שאנחנו חיים בעולם תחרותי, בו אפילו חברים הם אויבים, אך אם אנחנו נעשה את השינוי הפנימי ההכרחי אז יהיה אפשר לצאת לדרך חדשה, אנחנו יכולים להביא שינוי רק בתוכנו, אין צורך לנסות לשנות את העולם.

"כל אהבה שאחריה מגיעה קנאה היא בהחלט לא אהבה אמתית, היא אינסטינקט ביולוגי."

– אושו

אז איך להתגבר על קנאה?

דברתי הרבה על קנאה, אך אני אנסה להעביר את המסר העמוק ביותר שאני יכול, המדויק ביותר, שעבד בשבילי. להיות עבד לקנאה זו חוויה כואבת, המון אנשים כיום נותנים לכאב העבר להיות המניע שלהם לפעולה.

אין שכחה לרגע של כל מה שקרה בעבר וזה כל הזמן נותן לנו מוטיבציה שלילית להמשיך ולהתחרות בעולם הזה. אך אני חושב שכל עוד לא נחפש דרך חיובית לחיות, לא נוכל להשתחרר לעולם מהקנאה.

החיפוש מתחיל מהרעיון שהאושר נמצא בחוץ, שהאושר הוא לא דבר פנימי, שהאושר לא נמצא בי כמו שאני ואני תלוי במגוון של חוויות ואנשים בשביל להיות מאושר.

כל עוד אני חושב שיש משהו בחוץ שיכול להביא לי את האושר אני אפול לעוד ועוד סבל, אני ארדוף אחר אין ספור תענוגות, אני אחיה בחרדה, לחץ, סבל והתמכרות בלתי מפסקת.

אז מהו המקור לאושר אמתי שיביא אתו את הסיום של הקנאה?

למצוא את האוצר הפנימי

אנחנו חייבים להבין שהאוצר נמצא בתוכנו, אנחנו חייבים להפנים שכל מה שאנחנו צריכים מבחינה פסיכולוגית כבר קיים בנו, עד שההבנה הזאת לא תכנס לשורש חיינו תמיד נמשיך לסבול.

כל עוד אנחנו חיים באשליה שאנחנו חייבים להשיג משהו חיצוני בשביל להגיע לשלמות פנימית אז אנחנו נמצא את עצמינו בקנאה עמוקה. תמיד נמצא מישהו יותר טוב ויותר מוצלח מאתנו אליו ניתן לשאוף.

תמיד נהיה נתונים לחסדו של האחר בשביל להרגיש שמחים. תמיד נחשוב שיש משהו אנחנו מפספסים.

אך ברגע שאנחנו רואים בראיה העמוקה שכל המסע הזה לא הוביל לשום מקום אז אנחנו יכולים להסתכל פנימה ולהבין אחת ולתמיד שהאושר שלנו נמצא בתוכנו, ואז החיפוש האמתי מתחיל.

אין צורך להילחם עם הקנאה, עם הזעם והחרדה, בשביל להתגבר עליהם יש צורך להבין את המקור שלהם, ויש צורך להבין שאנחנו אלה שיוצרים אותם מלכתחילה על ידי ההבנה השגויה שלנו לגבי החיים.

כל עוד אנחנו נותנים לקנאה לשלוט בחיינו, או שאנחנו מתנגדים לקנאה ואומרים שהיא לא טובה אז אנחנו נמצאים במלחמה אתה. ואנחנו נפספס את הדרך האמתית להשתחרר ממנה.

בשביל להשתחרר מכל מכאוב או אובססיה פנימית, יש עלינו להפסיק להילחם אתה, להפסיק לתת עליה דעה והסתכלות מסוימת. יש עלינו לתת לה להגיע ולחלוף.

כל עוד ננסה לנצח את הקנאה, או נשתמש בה כדרך לנצח בעולם החיצוני היא תהפוך את החיים שלנו לאומללים ומסכנים.

כל עוד ננסה להתנגד לקנאה, להילחם בה, למנוע את הכניסה שלה להכרה שלנו אז היא תהפוך את החיים שלנו לאומללים ומסכנים.

אז מה אפשר לעשות?

קודם כל נהיה חייבים להבין שאם הקנאה מגיע, היא גם הולכת אז סבלנות וחוסר תגובתיות לקנאה תעזור לנו להשתחרר ממנה. בנוסף יש להבין שהקנאה אינה מחלה או בעיה.

הקנאה רק מראה לנו שאנחנו לא מודעים לעולם הפנימי שלנו, שאין בנו את השלווה שאנחנו אמורים לחוות, שאיבדנו את עצמינו. שכחנו שהאוצר הפנימי שלנו קיים והתחלנו לחפש אותו בחוץ.

אז אנחנו לא נלחמים בחוויית הקנאה בהכרה, אנחנו לא מאמינים לקנאה ונותנים לה לשלוט בפעולות שלנו, זהו הצעד הראשון.

הצעד השני הוא הבנה של החיים שלנו בצורה הוליסטית, איך אנחנו מסתכלים על עצמינו? מה אנחנו עושים עם חיי היום יום שלנו? בשביל מה אנחנו חיים?

לאחר שאנחנו מעלים את השאלות החשובות האלה אנחנו נתחיל לראות את החיים שלנו בצורה כנה. רוב הפעמים אנחנו נוכל לראות שאנחנו חיים ללא סדר, ללא משמעות, וללא אכפתיות לעצמינו.

"עזוב את ההשוואה והקנאה, והשנאה והצביעות ייעלמו. אבל אתה יכול לעזוב את הקנאה רק אם אתה מתחיל לפתח את האוצרות הפנימיים שלך; אין דרך אחרת. תתבגר, תהפוך לאדם יותר ויותר אותנטי. תאהב את עצמך ותכבד את עצמך כמו שהיקום עשה אתך, ומיד יפתחו בפניך דלתות השמים. הם תמיד היו פתוחים; פשוט לא הסתכלת עליהם."

– אושו

אנחנו נראה שאנחנו מבלים את היום יום במרדף אחר תחושות נעימות ובריחה מתחושות כואבות. אנחנו נראה שאנחנו נותנים לתחושות ולמחשבות שלנו לשלוט בנו רוב הזמן, אנחנו נראה שאנחנו עבדים לפחד ותענוגות.

אם נסתכל על היום יום שלנו נוכל גם לראות שאין הרבה שמחה אמתית, ורוב הזמן מה שאנחנו קוראים לו שמחה הוא לא יותר מהסחת דעת מעצמינו ושכחה עצמית, אנחנו גם נוכל לראות כמה אנחנו תלויים באחרים ובדעות שלהם, וכמה אנחנו תלויים כל הזמן בעיסוק שישחרר אותנו מלהסתכל על עצמינו.

כל הדברים האלה אשר קורים ביום יום גורמים לנו לאבד את החיבור לעצמינו ברמה העמוקה, וכשאנחנו מאבדים את עצמינו אז הקנאה יכולה להשתלט עלינו.

כל רגע פנוי אנחנו מחפשים חוויה שבה נוכל לשכוח את עצמינו על ידי בידור, דת, מין, טלוויזיה, משחקים, חברה, קבוצות ועוד מגוון של תענוגות…

בשביל להשתחרר מהקנאה יהיה עלינו להוכיח ברמה החווייתית שהאושר שלנו נמצא בתוכנו ורק שם יהיה ניתן למצוא אותו. ברגע שהתבונה הזאת תיפול עמוק בתוך התודעה שלנו אז נוכל להשתחרר מהקנאה מהשורש.

כי הרי מה זה קנאה? קנאה זה רק סימפטום של סבל וכאב פנימי, סימפטום של הרעיון שאנחנו צריכים למצוא בחוץ משהו בשביל להיות מאושרים, סימפטום של פחד וחרדה.

אז אם אנחנו רוצים לחיות בחופש מעבדות לקנאה נצטרך למצוא את השלווה הפנימית שלנו, נצטרך להגיע לביטחון עצמי שאינו תלוי בשום דבר, נצטרך להבין לעומק שכל מה שאנחנו צריכים נמצא בתוכנו ואז נגיע להארה.

אך כל עוד אנחנו מנסים לברוח מעצמינו, לעולם לא נגלה את היופי הפנימי שלנו, לעולם לא נגלה כמה אוצרות יש בתוכנו, לעולם לא נוכל לחיות חיים של שלווה ושמחה.

אני משאיר פה כמה קישורים למאמרים שרשמתי שיוכלו לעזור לכם לעשות את השינוי הפנימי, ולמצוא את האוצר הפנימי. האוצר הפנימי שישחרר אתכם מכאב הקנאה.

מה זה מדיטציה? ואיך עושים מדיטציה? המדריך המלא

מדיטציה והתמכרויות – מעבד למאסטר

איך להגשים חלומות? איך להצליח בחיים

איך להתמודד עם כישלון? איך ללמוד ולהרוויח מכישלון?

המאמר בקצרה – שאלות ותשובות