דיכאון בתקופה האחרונה הפכה למחלה בעיני החברה המודרנית. אנשים לוקחים כדורים בשביל להפסיק את הדיכאון. אנשים הולכים לפסיכולוגים ולשאר המטפלים אך אינם רוצים להביא שינוי בחיי היום יום שלהם ואני חושב שפה נמצא המקור לדיכאון.
הסיבה לכך שאנחנו לא דואגים להביא שינוי במהלך חיי היום יום הוא בגלל בורות ולפעמים בגלל עצלות וחוסר אמונה. אנסה לפגוע בכל הנקודות ולתת פרקטיקה פשוטה ומובנת שתעזור לך להשתחרר מהדיכאון שלך מהשורש ולא על ידי תרופות וכמקלים לא טבעיים.
אני אישית מאמין שברוב המקרים דיכאון הוא לא מחלה! דיכאון הוא תוצאה של חיים שלמים או תקופות מסוימות שבהן אורח החיים שלנו אינו בריא למערכת הגופנית והמנטאלית שלנו.
יש סיבות לדיכאון שלנו, ועד שלא ניקח בחשבון את האפשרות שדיכאון הוא תוצאה של חיים לא נבונים, לא נוכל להשתחרר מהדיכאון. אני מאמין שטיפול טבעי בדיכאון הוא אפשרי ופשוט.
יש סיבה לדיכאון – זה לא מחלה – אנחנו לא חסרי אונים
אנחנו לא חסרי אונים. זה המזל, זה היופי, ואנחנו חייבים להתחיל מההבנה הזאת ולשים אותה בעומק המחשבה שלנו, יש מה לעשות, יש מה לשנות, יש מה ללמוד, יש דרך לצאת מהדיכאון.
הקשר בין טראומה ודיכאון
הרבה אנשים מיד הולכים לעבר ומחברים בין הדיכאון הנוכחי לעבר הקשה שלהם. אין ספק שיש קשר, ואין ספק שהשנים הראשונות בחיים שלנו אחראיות על המון מההסתכלויות והפחדים שלנו בהווה.
אך אם אנחנו באמת ערניים ואכפת לנו מעצמינו אנחנו לאט לאט נראה כמה אמיתות לגבי עצמינו. האמת הראשונה היא שאנחנו לא יכולים לשנות את העבר שלנו.
החוויות הכואבות שחווינו בילדות עברו, אך בתוך הגולגולת שלנו הן עדיין קיימות, הזעם, החשש, הפחד, והאימה ממשיכים לעלות במחשבו שלנו ולהטריד אותנו בחיי היום יום.
כתגובה למחשבות הכואבות אנחנו מייצרים חומות פנימיות וחיצוניות שמאפשרות לנו להמשיך לחיות עם כמה שפחות כאב לפחות בחלק המודע שלנו. אנחנו מוצאים סמים ומשככי כאבים שירדימו את הכאב הפנימי או לפחות את המודעות שלנו לכאב הפנימי.
כשאני מדבר על משככי כאבים וסמים אני לא מדבר רק על סמים ומשככי כאבים אמתיים, אני מדבר על מגוון השיטות שיצרנו בשביל להתעלם מהכאב הפנימי, שיטות הבריחה מעצמינו, שיטות ההרדמה של המודעות שלנו, שיטות של שכחה עצמית.
יש מגוון רחב של שיטות לשכחה עצמית: סמים, טלוויזיה ומסכים, חמדנות ומרדף אחרי כסף, נשים והצלחה, מין ופורנו, הסתגרות והתבודדות, סיגריות, אכילה רגשית, התמכרויות לשופינג, לאנשים ולחפצים, פנטזיות וחלומות, התמכרות לעצבות ועוד…
יש כל כך הרבה שיטות שבהן אנחנו משתמשים בשביל לברוח מהכאב הפנימי. אך האבסורד הוא שככל שאנחנו מנסים לשכוח מהכאב הפנימי כך הוא גדל, הבריחה מהכאב הפנימי מביא אתו עוד ועוד כאב, וההצטברות של הכאב הזה מביא לפעמים לדיכאון.
הדרך הראשונה לשחרור מדיכאון הוא להבין שככל שנברח מהכאב הפנימי שלנו כך הוא ירדוף אחרינו יותר, ככל שננסה לשכוח מדברים, ככל שננסה לברוח מעצמינו ככה ניפול יותר לעומק הכאב.
הפחד לחוות את הכאב הישן שוב הוא גדול, אך הייתי מפחד יותר מחיים ארוכים של דיכאון. דיכאון הוא הניסיון לדכא משהו בתוכנו, אנחנו מנסים לדכא חלקים מסוימים מהחיים שלנו. ברגע שנפסיק לדכא בדרך פרקטית וחכמה נוכל להשתחרר לאט לאט מעוד ועוד כאב.
מי אשם?
האם מישהו אשם בדיכאון שלי? האם ההורים שלי אשמים? החברה אשמה? האם יש מישהו שאחראי לכך שאני מדוכא? האינסטינקט הראשוני שלנו הוא להאשים את מי שפגע בנו.
זה כל כך קל ללכת לכיוון הזה, אך תמיד אנחנו נמצא אשמים, וזו דרך חיים להאשים אחרים בדיכאון שלנו, ואנחנו בוחרים בדרך חיים הזאת פעם אחר פעם. בכל פעם שנבחר בדרך הזאת אנחנו רק נתרחק מהשחרור מהדיכאון.
אנחנו נכנס לעולם הכעס והזעם, ננסה לשנות אחרים, להתווכח ולא היה לנו זמן להביא שינוי אמתי ועמוק מרוב התעסקות בהאשמות. כמובן שלפעמים אנחנו בוחרים להישאר ליד אנשים שלא מתייחסים עלינו כמו שצריך ואז שוב זו הבחירה שלנו להישאר בסיטואציה הזאת ולהאשים תבזבז לנו זמן יקר.
אם אנחנו יכולים לבחור להתרחק מאנשים שלא מתייחסים עלינו כמו שצריך אנחנו חייבים לבחור לעשות את זה, לא משנה מה התחושות אומרות, קודם כל הבריאות הנפשית שלנו.
כל זמן שאנחנו נשארים במערכות יחסים לא בריאות אנחנו מבזבזים זמן יקר ואת האפשרות להשתחרר מהדיכאון שלנו.
הניתוק של החברה המודרנית
אנחנו מודעים לניתוק של העולם המודרני מהחיים האמתיים. רבים מאתנו חיים דרך המסכים ומקבלים את רוב הרעיונות והחוויות דרך המסך ולא דרך החיים האמתיים.
הניתוק מהעולם וההסתגרות בחדרים גורמים לנו להתמכרויות. אנחנו מוצאים את עצמינו מסתכלים על מסכים בלי הפסקה ואוכלים בשביל להעביר את השעמום.
אזור הנוחות אוכל לנו את החיים ואת מצב הרוח. אנחנו מאבדים את החיים שלנו, הימים עוברים מהר אך שום דבר לא קורה, אנחנו מרגישים ריקנות עמוקה וניתוק מעצמינו ומהעולם.
אנחנו חייבים להבין את הסכנה של ההסתגרות, הניתוק הוא חלק בלתי נפרד מהגדילה של הדיכאון בעולם המודרני.
השפעות חיצוניות – אמונות ורעיונות
רוב האומנות שלנו מגיעות בדרך לא מודעת בילדות ובגיל ההתבגרות. אמונות ורעיונות לגבי החיים יכולים להגיע מההורים, מהמורים, מהחברים, מהטלוויזיה, מהמחשב ועוד…
יש מגוון רחב של רעיונות ואמונות שאנחנו מהופנטים על ידם בצורה לא מודעת. הרעיונות האלה הופכים את החיים שלנו לעצובים ומדכאים. רעיונות של איך אנחנו צריכים להתנהג ורעיונות של נכון ולא נכון.
ברגע שאנחנו מפחדים ללכת בדרך שלא מתאימה לחברה אז אנחנו מרגישים בושה, אשמה וחרדה. ברגע שאנחנו מקבלים רעיון של מה צריך להיות אז אנחנו מתחילים לקנא באחרים בגלל שלנו אין את מה שיש להם.
אך קנאה הוא לא דבר טבעי. קנאה הוא תוצר של הרעיון שלנו לגבי מה צריך להיות וחוסר היכולת שלנו להגיע למה שצריך להיות על פי הרעיון שלנו. המתח שנוצר בין לבין הופך לקנאה.
קנאה, פחד וחרדה הם מניעים נסתרים מאחורי הדיכאון. הרבה מהאנשים שחווים דיכאון לא מצליחים לחבר את הנקודות ולראות את ההשפעות המוקדמות שמביאות למצב שנקרא דיכאון.
ההשפעות החיצוניות האלה גרמו לנו להרגיש אנחנו לא מספיק טובים ויצרו בנו פחד, אשמה, בושה וחרדה. ההשפעה החיצונית גרמה לנו לפחד מהעולם ולהעדיף לדכא את עצמינו כי אנחנו לא רוצים לחוות את הכאב שחווינו בעבר שוב.
התמכרויות ובריחות
השפעות העבר יושבות עלינו בצורה של כאב רגשי, הכאב הרגשי הזה מדוכא על ידינו במטרה להפסיק לחוות אותן והרצון להרגיש תחושות נעימות וניטרליות בלבד.
כחלק מהרצון שלנו לא לחוש תחושות כואבות ולהדחיק מחשבות ורגשות לא נעימים ולא רצויים למדנו מגוון של שיטות ובריחות מהמציאות הפנימית הכואבת.
השיטות האלה מכילות בתוכן את שלל ההתמכרויות, הסתגרויות ובריחות. במצב ההתמכרות אנחנו גם לוקחים על עצמינו אמונות שעוזרות לנו להשתיק את הכאב הפנימי.
לרוב האמונות הן אמונות שליליות שמדברות על כך שאין שום משמעות לשום דבר או אמונות חיוביות ואוטופיות של עולם שהיינו רוצים שיהיה והוא לא קיים. האומנות האלה עוזרות לנו להדחיק כאב ולשמור על עצמינו, כי האומנות האלה מדכאות את הרגשות האמתיים שלנו ושומרות על החומה והביטחון הפסיכולוגי. (שלא באמת קיים)
הבריחות לאמונות, חוויות רגעיות, הסתגרות, השתייכות וכדומה לא עוזרת לנו להשתחרר מהדיכאון אלא גורמות לנו להישאב יותר עמוק לתוך הדיכאון. הן חלק בלתי נפרד מהדיכאון כי הן דרך לדכא את עצמינו.
אורח חיים
אורח החיים שלנו מושפע בצורה ישירה מהמוטיב הלא מודע שלנו לדכא את מה שקיים בתוכנו. אורח החיים שלנו בנוי סביב הרצון לא להרגיש דברים מסוימים או במילים אחרות לדכא חוויות מסוימות.
חוויות רגשיות שאנחנו לא רוצים לחוות. האורח חיים שלנו לרוב בנוי בשביל לדכא את התחושות האלה. אך בדרך הזאת אנחנו מוצאים את עצמינו יותר ויותר עצובים ופגועים רגשית.
בגלל שאנחנו פועלים בצורה לא מודעת וללא כיוון אנחנו מרגישים כל הזמן שאנחנו לא ממשים את הפוטנציאל שלנו. חוסר מימוש הפוטנציאל שלנו פוגע בנו ואנחנו נכנסים למעגל שבו אנחנו חווים כאב על ידי הדיכוי העצמי שלנו שמביא לאורח חיים לא בריא, לא מועיל ולא כנה לעצמנו.
איך להפסיק דיכאון על ידי טיפול עצמי בדיכאון
טיפול עצמי בדיכאון הוא אפשרי מאוד. עם כוח ועוצמה כל אחד יכול להשתחרר מהדיכאון. אם יש רצון אמתי להבין את החיים ואת עצמינו ולחיות בהרמוניה עם היקום.
על ידי טיפול עצמי ראוי יהיה אפשר להשתחרר מחוסר הביטחון העצמי, החרדה, התלות באחרים, הפחד, המחשבה שאני לא טוב מספיק והפחד העמוק ביותר שלנו, הפחד מכאב רגשי.
על ידי טיפול עצמי בדיכאון נוכל להחזיר לחיים שלנו את האור, השמחה, והחיוך. נוכל לחיות חיים של חיבור לעצמינו ולאחרים. נוכל להגשים את עצמינו ולחיות חיים של כנות ואהבה עצמית.
אין דבר שהוא לא אפשרי לאדם שיש בתוכו רצון אמתי, אין דבר שלא אפשרי לאדם שגם אחרי שהוא נופל הוא קם מחדש ומנסה כמיטב היכולת שלו. מי שלא מפחד לאבד את הכל בשביל להרוויח את האמתי יצליח לטפל בעצמו ולהשתחרר מהדיכאון.
ביטחון פסיכולוגי לא קיים!
אנחנו נקשרים לביטחון פסיכולוגי אשלייתי. הביטחון הפסיכולוגי האשלייתי הזה מביא לדיכאון. האשליה הזאת שאנחנו יכולים להגן על עצמינו מפגיעה רגשית היא האשליה ששומרת עלינו פגועים ומדוכאים.
זה הדבר הראשון שאנחנו צריכים להבין, שתחושות רעות הן לא תחושות רעות ושתחושות טובות הן לא תחושות טובות. אנחנו חייבים להפעיל אינטלגנציה שהיא מעבר לטוב ורע.
מכיוון שברגע שאנחנו חווים תחושה רעה אנחנו מנסים להדחיק אותה מה שאומר שאין לנו הזדמנות להבין את המסר של התחושה. המסר של התחושה היא התעוררות! התעוררות מהשינה שאנחנו נמצאים בה, התעוררות מהחיים והדרך חיים שבה חיינו עד עכשיו.
אך בכל פעם שאנחנו מגיבים לתחושות ומחשבות "שליליים" באותה צורה שהגבנו במשך כל חיינו, בדרך הבריחה, אנחנו מחזקים את הדיכאון ואנחנו לא מתעוררים מהשינה.
השינה שאני מדבר עליה היא שינה של בעל הבית הפנימי. אין לנו שום עוצמה פנימית, אנחנו מתנהגים בצורה אוטומטית ומגיבים לתחושות ומחשבות על ידי פחד והימנעות.
כל עוד נמשיך ללכת בדרך הזאת, נמצא את עצמנו בתוך הדיכאון. אך אם ניתן לתחושות ומחשבות חיוביות לעורר בנו את הרצון לגדול, את הרצון להתקרב לעצמינו, את הרצון לעשות שינוי אמתי בחיים שלנו, אז אנחנו נתחיל לחיות חיים חדשים, ונוכל לצאת מדיכאון ולהתחיל חיים חדשים.
כל עוד אנחנו מפחדים להסתכל על מה שקיים בתוכנו עם כל הכאב והפחד, אנחנו נחייה חיים של תקיעות, כאב, תגובתיות ללא תנועה חיובית וללא התקדמות קדימה.
אם נבין שביטחון פסיכולוגי לא קיים, שלא משנה מה נעשה – תחושות כואבות ילכו ויבואו, שאין דרך לחמוק מכאב רגשי, שאין דרך יותר מהירה לחיים מדכאים מאשר דיכוי של הרגשות על ידי בריחה והתמכרות למגוון של חוויות ואובייקטים אז נוכל להשתחרר בחכמה ובתבונה מהדיכאון.
פעולות חיוביות – גוף ונפש
לאחר שקיבלנו על עצמינו את העובדה שאנחנו מחפשים דרכים לברוח מכאב רגשי, שאנחנו מפחדים להיות עם מה שקיים בנו, אז יש לנו אפשרות לקחת על עצמינו חיים מחודשים, בהם אנחנו בונים קרקע יציבה עליה אנחנו יכולים לבנות חיים כנים ונבונים, חיים של שמחה וערנות.
ערנות הוא הבסיס של חיים מאושרים. ערנות זה החיבור לעצמי. ערנות זה המוכנות להרגיש ולחיות. ערנות זה חוסר פחד. ערנות זה בעל הבית. ערנות זה האני האמתי.
בשביל להביא לידי ביטוי את בעל הבית, בשביל להביא לידי ביטוי את הערנות שעליה אני מדבר, יהיה עלינו להתחיל לצאת מאזור הנוחות ולהתחיל לבנות חיים דרך פעולות חיוביות, אשר לא מביאות לניתוק. פעולות אשר מביאות לחיבור למציאות ולעצמי.
ללא פעולות חיוביות, השינוי לא יגיע. רק מחשבה פילוסופית ויפה אינה תהיה רלוונטית בטווח הארוך, ושינוי של דרך חיים זו עבודה של שנים, לא של יום אחד, אך כל צעד קטן מוביל ליותר ויותר אושר ופחות ופחות דיכאון.
הרבה אנשים אומרים אני מדוכא, יש לי מחלה, אין לי מה לעשות עם זה. במקרה הזה באמת אין מה לעשות עם זה, אם זו האמונה שלך זה פה נגמר הסיפור, החיים שלך הולכים להיות מדכאים, והסוף יהיה המוות.
איך אנחנו מצפים להיות שמחים כשאנחנו לא עושים דום דבר חיובי בחיים שלנו? לא רק שאנחנו לא עושים שום דבר חיובי אנחנו מאשרים לעצמינו את כל הבריחות שלנו מהמציאות: את האכילה הרגשית, את החוסר בספורט ומדיטציה, את העצלנות, את מגוון ההתמכרויות והבריחות.
אנחנו חייבים לעורר את התשוקה שלנו לחיים, את האכפתיות מעצמינו, ואנחנו חייבים להפסיק לשקר לעצמינו. זה לא קל להיות כנים עם עצמינו, אך זו הדרך היחידה להשתחרר מהכאב הפנימי.
לעבור דרך הכאב באומץ וליצור מציאות חדשה, של ערנות, חיבור לעצמינו, של בעל בית חזק וערני.
הקשר בין מדיטציה לדיכאון
הקושי בלהתחיל – איך לקום מהמיטה בכלל?
קשה מאוד לעשות פעולות חיוביות ללא שום מוטיבציה. אחד מהדברים שמקשים עלינו לפעול ולצאת מהדיכאון הוא שחלק בלתי נפרד מהדיכאון זה חוסר היכולת לראות אור בקצה המנהרה.
בדיכאון האדם לא רואה שום דבר חיובי בשיום פעולה מסוימת, הוא לא רואה שום דבר חיובי, הוא חושבה שכולם צבועים ושאין שום דרך להיות חיובי כי זה אך ורק צביעות.
החלק הזה הוא בלתי נפרד מהדיכאון, אפשר להגיד שזה החלק אשר שומר עלינו בדיכאון. הדיכאון אומר לנו שאין שום תועלת בשום דבר, כי אנחנו נשאר מדוכאים לא משנה מה נעשה.
וזה נשמע אמתי כשאנחנו בתוך הדיכאון, זה נשמע מאוד משכנע ולכן אנחנו מקשיבים לקול הזה, אך יהיה עלינו להוכיח את זה. יש לזכור כל הזמן, שהמחשבות אינן מקור אמין.
כל עוד נאמין למחשבות לעולם לא נוכל להשתחרר מהדיכאון, למחשבות אין שום רצון לעזור לנו, למחשבות אין מושג מה נמצא בצד השני של שינוי חיובי בחיים.
אנחנו נהיה חייבים לעשות את המחקר בעצמינו, למרות שהמחשבות, הגוף והרגשות לא משוכנעים. אין צורך לשכנע את עצמינו, יש צורך לקחת את הצעד הראשון למרות ההתנגדות הפנימית ולראות את התוצאות בעצמינו.
החיים חסרי תועלת ומטופשים
כחלק מהדיכאון אנחנו חווים את החיים כחסרי תועלת ומטופשים. בשביל מה לי לקום מהמיטה ולהתקלח? אין משמעות לכלום, למה שאלך לעבוד מה אני עבד?
הדיבור הפנימי שלנו מלא בשאלה 'בשביל מה?!'
השאלה הזאת לא תוביל אף פעם לתשובה אמתית ומקורית, כל עוד אנחנו בתוך הדיכאון, תמיד נקבל את אותה התשובה, התשובה שהחיים האלה מיותרים, שהכל חרטא אחת גדולה ואין שום סיבה לחיות ולכן לעולם לא נפעל ונעשה שום דבר.
יכול להיות שבאמת הכל שטויות, שהחיים מיותרים ואין שום סיבה לקיום שלנו. אני לא מתנגד לרעיונות האלה בשום צורה.
אך לי נדמה שהחיים האלה הם משחק שלא בחרנו לשחק ואנחנו חייבים לשחק בו, ואם כבר נבחרנו לשחק אז בוא ננסה ליהנות ממנו, כמשחק חסר משמעות, לפחות נעביר את הזמן בחוויה טיפה יותר חיובית.
ובשביל לעשות את זה נצטרך ללמוד להפסיק לשאול את עצמינו מה נכון ומה לא נכון, מה אני רוצה ומה אני לא רוצה, אלא ללמוד להתחיל לפעול ואז לחשוב, לתת לפעולות לבוא ללא משמעות, ללא תשובה וללא חיפוש אחר משמעות עמוקה יותר לחיים.
ברגע שנסתכל על החיים כמשחק, ברגע שנסתכל על החיים כמקום ללמידה, אז נוכל להתחיל להביא לשינוי פנימי ולשחרור מהדיכאון.
ניתוק מהגוף
הדבר הראשון שנשים לב עליו כשאנחנו עמוק בתוך דיכאון, זה שאנחנו מנותקים לגמרי מהגוף. אנחנו לא מרגישים לעומק, אנחנו לא חווים תחושות עמוקות, אנחנו לא מרגישים חיים בתוך הגוף.
מרגיש שהגוף שלנו הוא כמו מיכל ריק, מפחיד להסתכל עליו, לא נעים להיות בו, אז אנחנו מתחמקים מלהתחבר אליו, מתחמקים מהאחריות שלנו לגביו, מתחמקים מכל הזדמנות להיות אתו ולתת לו תשומת לב.
החלק הראשון ביציאה מדיכאון הוא ההבנה שכל דבר שקורה בתוך הגוף הזה הוא חכם ונבון. כל תחושה שקיימת בנו נותנת לנו את ההזדמנות ללמוד על עצמינו ודרך הלמידה להשתחרר מהדיכאון.
כל הסבל שקיים בתוך הגוף הזה הוא התראה חכמה, הוא קורא לנו להתעורר ולהתחיל לצפות ולהבין את מה שקורה לנו, להתחיל להתחבר לגוף ולהתנתק מהמחשבות.
הניתוק מהגוף מתחיל בעולם המחשבות, המחשבות שולטות לנו בחיים, אך המחשבות הן תוצאה של חינוך, והיפנוזה לא מודעת מהילדות, ולכן לא ניתן לסמוך עליהן.
המחשבות הן מערכת בריחה ופחד שמשמשת אתנו כפתרון מהיר שלא פותר כלום. המחשבות נותנות מענה לכאב רגשי על ידי בריחות לאמונות ותענוגות. אך התגובה הזאת היא לא מודעת, וכל עוד אנחנו מגיבים מחוסר מודעות אנחנו תמיד נמצא את עצמינו חווים סבל וכאב.
אנחנו צריכים למצוא מענה אמתי לכאב הפנימי, ואין דרך לסיים עם הכאב, אנחנו נהיה חייבים לחוות אותו ולתת לו תשומת לב בשביל להשתחרר ממנו. ובשביל לחוות אותו נהיה חייבים להחזיר את תשומת הלב לגוף ולהתחבר בחזה לרגע הזה דרך הגוף.
ניתוק מעצמינו
ניתוק מהגוף הוא ניתוק מעצמינו ומהרגשות והתחושות שלנו. ניתוק מהגוף מוביל למחשבות מיותרות. מחשבות שהן לא שלנו, עד שלא התחברנו לעצמינו לא לא יהיה ניתן לחיות חיים של מודעות, אהבה עצמית, כנות ומשמעות.
כשאנחנו מתחברים לעצמינו אנחנו מגלים כמה סבל יש בנו, וכמה אנחנו לא רוצים לחוות אותו. כמה אנחנו רוצים לחיות בשלווה מזויפת, כמה אנחנו רוצים להתחמק מעצמינו, כמה אנחנו מכורים לבריחה.
ללמוד להיות עם מה שקיים בנו באהבה וחמלה זו הדרך המושלמת להבנה עצמית, אם אנחנו רוצים להיות שמחים עכשיו אנחנו לעולם לא נגיע לשמחה אמתית, כי הרצון שלנו להיות שמחים יוביל לבריחה מעצמינו.
הרצון האמתי שלנו צריך להיות הרצון לדעת מהי האמת לגבי עצמינו, מה אמתי בתוכנו, ועל ידי הידיעה של מה שאמתי בתוכנו אנחנו נלמד מה אנחנו באמת צריכים והמלחמה הפנימית תגמר.
אנחנו חייבים שאין קסם, אנחנו חייבים לעבור דרך עצמינו, אנחנו חייבים לצפות ולהיות כנים עם עצמינו, האם אנחנו חיים את החיים שאנחנו רוצים לחיות? האם אנחנו עושים דברים טובים? האם אנחנו מחוברים למה שקיים בתוכנו? האם אנחנו רעבים לאמת?
האם אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים מרצון אמתי או שאנחנו פשוט חיים כמו רובוטים ומנוהלים על ידי הרגלי העבר? האם המחשבות שלנו הן לא יותר מהרגל ישן? התגובות שלנו לא יותר מהרגל ישן? הפכנו לרובוטים שמנוהלים על ידי העבר, האם אנחנו לא רוצים להשתחרר ולהיות חופשיים?
חופש ואמת – לא שמחה
המרדף אחרי שמחה מוביל לסבל, הרצון להיות שמח הוא הגורם העיקרי לדיכאון. שמחה זה דבר שבא והולך, על שמחה אי אפשר לסמוך. כחלק משמחה אנחנו הופכים לעבדים.
אנחנו מאבדים את החשיבה שלנו, אנחנו מאבדים את ההסתכלות שלנו, אנחנו מאבדים את החיים שלנו. הרצון להיות שמח ברגע הזה מוביל לכל כך הרבה פעולות שהולכות ישירות נגד השמחה שלנו.
ברגע שאנחנו רודפים אחרי שמחה אנחנו מתחילים לאבד את היכולת לראות את עצמנו בצורה אמתית, ולהגיב לחיים בצורה כנה. אנחנו מתחילים לרדוף אחרי תענוגות רגעיות והתמכרויות שיחזיקו אותנו שמחים.
אנחנו בורחים מסיטואציות כואבות, אשר מגבירות את החרדה והלחץ כי אנחנו מפחדים מכאב, ואנחנו מנסים לדכא כאב, כי אנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות שמחים.
הדרך הזאת היא מושלמת להמשך הדיכאון, כי אם יש לנו מוטיב, אם יש לנו מטרה לחיות חיים שמחים אז אנחנו לא יכולים ללמוד, על ידי אתגרים וחוויות של כאב אנחנו לומדים את דרך החיים.
אם אנחנו לא נלמד על ידי חוויה אישית מה מוביל לכאב וסבל ומה מוביל לשמחה ואושר לא נוכל להבין את החיים, ואם לא נבין את החיים, לא נוכל להשתחרר מהדיכאון, רק על ידי הבנה עמוקה של החיים נוכל להשתחרר מהדיכאון.
בשביל להבין משהו אנחנו חייבים להסתכל עליו, אם אני רוצה להבין את המקור לדיכאון שלי אני חייב להסתכל על כל הדברים שקיימים בי: על החרדה, הכאב, הפחד, העצלות, החשכה והדיכאון.
ברגע שאני מסתכל על הדברים האלה ללא שום ניסיון לשנות אותם אז אני מתחיל ללמוד, אך כל עוד אני מחפש לשנות אותם כל הזמן, אני לא יכול ללמוד מהם כלום.
למידה עצמית מתחילה רקק ברגע שאנחנו משחררים מהרצון שלנו להשיג ביטחון פסיכולוגי ושמחה ברגע הזה, רק ברגע שאנחנו מקבלים את מה שנמצא בנו ולא רוצים לשנות אותו בשום צורה למרות שהוא כואב.
ואז כל חוויה הופכת להיות מראה עבורנו, כל כאב, כל חרדה, כל פחד, כל פגיעה רגשית מלמדת אותנו משהו על עצמינו ופותחת בפנינו את האפשרות לשחרור מהדיכאון.
ברגע שאנחנו מפסיקים לרדוף אחרי השמחה אנחנו מתחילים לקבל את השמחה, אך כל עוד נרדוף אחריה, היא תברח רחוק ככך שאפשר.
יש בנו רצון לא מודע לחיות בעולם ללא חרדה, ללא כאב, ללא פגיעה, ללא עצב, ללא עייפות, אנחנו מתים למצוא פתרון, אך מי אמר שיש פתרון? אולי הדרך להשתחרר מהדיכאון זה להפסיק לחפש פתרון לדיכאון?
תרופות נגד דיכאון הן הדבר האחרון שאנחנו צריכים לנסות
אני מבין את הרצון לקחת תרופה, אני לגמרי מבין. כשהכאב עולה על גדותיו, כשאנחנו לא מוצאים מוטיבציה לחיות, כשאין לנו בשביל מה לקום מהמיטה אנחנו מחפשים פתרון שיסיים את כל הכאב שקיים בנו.
יכול להיות שאנחנו מרגישים חסרי אונים ואנחנו לא רואים שום סיבה להמשיך ולנסות בכוחות עצמינו לחזור לבריאות נפשית. אנחנו לא רואים שום דרך אחרת, ואנחנו רוצים כל כך להתחיל דרך חדשה, אין לנו סבלנות ואין בנו אמונה בשום שיטה ודרך החוצה.
אך לצערי מצאתי שהתרופות לא מביאות לסיום הסבל הפנימי, הסבל הפנימי ממשיך ברקע אך על ידי התרופות אנחנו לא מרגישים את קיומו, אנחנו מאבדים את המודעות לכאב הפנימי.
האם זוהי הדרך לבריאות נפשית אמתית? כדורים ותרופות שמכבים את המודעות שלנו למה שקיים בתוכנו? לי זה נראה כמו הפתרון האחרון, לפני שניסינו את כל מה שאנחנו יכולים לנסות, בדרך אמתית וטבעית, לא על ידי בריחה אלא על ידי אינטליגנציה עמוקה ולמידה עצמית בחיי היום יום.
בבקשה אל תמהר לקחת כדורים, תן לעצמך עוד הזדמנות, תעשה את המאמץ להשתחרר מהדיכאון הזה על ידי כל כלי אפשרי, אל תוותר עד שתמצא את השורש לדיכאון, אל תיתן לעצמך ליפול לעולם הסמים, הכדורים נגד דיכאון הם סמים ולא פחות מזה.
סם הוא מסמם, הוא מטשטש, הוא משכך, אך הוא לא יכול להציל אותנו מהאמת הפנימית שלנו, יש בנו כאב, ואנחנו לא יודעים איך להתמודד אתו. אנחנו מפחדים מאוד שהכאב הזה ימשיך אתנו, אנחנו כבר לא יכולים לסבול אותו.
ברגע שתלמד איך להשתחרר מהדיכאון על ידי שיטות עמוקות ואמתיות, אתה תראה שהכאב שנמצא בך הוא לא מחלה, ואין צורך ליטול תרופות בשביל לסיים אתו.
ואז החיים הופכים לחוויה נעימה, בה יש לנו שלווה, אהבה עצמית, הרמוניה ומוטיבציה לחיות ולקום מהמיטה. כמובן שאם אתה בטוח שניסית את הכל ושום דבר לא עבד, אז אין בעיה, תנסה את התרופות, אך תנסה כל מה שאתה יכול לפני התרופות.